(אקרוסטיכון)

מצאתיך
ימים שלא ידעו מנוח
מציאות שלא חסכה בדמיון

ראיתיך
במה מלאת שחקנים
יאבתי להיות קהל יחידי
מתבונן בהצגה הטובה בחיי

לקחתיך
איני יודע אם שלי את מכפייה, או מרצון

ימים מכל עבר
ואת האי היחידי
כותב את רחשי לבי על דף
ללא שוליים ופסקות
ודאי ידעת כי אין לאהבה גבולות

להוולד מחדש
כעולל הקולט בחושו הראשון
בריאת עולם, בשבריר שנייה
וזוג עיניים זערוריות - תמונה כבירה
תחיית-עד

אגלי זיעה מזדהרים על לב רוגש
תבואת שפתיים על מבוכה תחפה

התרוחחה נפשי, שכל חפצה הוא הקליל במשבייך
ארבה פנינת- זהר בקונכייה ערירית.
המרדף הסוער של רעם אחר ברק, בליל סגריר קודר
בימי אהבה קיציים, הופך מהיר יותר -
הרעם הוא אני, את הברק הזוהר