על גבול גרמניה-אוסטריה יש כפר של אנשים נחמדים. ואתה אף פעם
לא יודע אם הם נחמדים באמת או שהם נחמדים כי הם מרגישים אשמים
על השואה.
הדילמות האלה תמיד קורות, ותמיד לנו. אנחנו מן עם כזה, שבצדק,
או שלא, תולים הכל בעבר.
סבא של רווית אמר לה פעם, שבחיים הוא לא ייסע לגרמניה, כי
האנטישמים לא מתו, וזה לא חשוב אם אין שם אפילו אנטישמי אחד,
זה עובר אצלם בגנים, כמו מחלה, וזה יום אחד עלול להתפרץ כמו
בסתיו של 39', ושאנחנו יודעים איפה זה נגמר.
סבא שלי מת, אז הוא לא אמר לי כלום.
אז יום אחד, החלטתי שאני נוסע לשם. ארזתי שתי מזוודות, עם המון
בגדים חמים, לקחתי גם אקדח, רק בשביל הביטחון האישי, וכעבור
שעתיים כבר הייתי בשדה התעופה מחכה למטוס שלי.
הטיסה שלי היתה טיסת צ'רטר גרמנית. היא עברה די מהר, הדיילות
היו די נחמדות והאוכל די טעים. סבא של רווית אמר לה פעם שאסור
לעשות הכללות, ואם בהתחלה משהו נראה בסדר זה לא אומר שהוא
יימשך ככה. הוא אמר לה שאנחנו כבר יודעים לאן נגררה הנחמדות
הגרמנית בסתיו של 39'.
סבא שלי מת, אז הוא לא אמר לי כלום.
אמרתי לעצמי, נחיה ונראה.
לכפר הזה עם האנשים הנחמדים הגעתי כעבור 10 שעות. אגב את השם
שלו אני לא מצליח לבטא, יש בו פשוט יותר מדי "שוונצ"ים
ו"בורגנט"ים, וזה די קשה לבטא את זה.
באמת התברר לי, שהם מאוד נחמדים שם בכפר הזה.
אבל גם התברר לי, שהם בכלל לא גרמנים. הם בכלל קבוצה של הודים,
שעשו מעיין התארגנות, ועברו לגרמניה, כי הם חשבו שזה מקום יותר
טוב לחיות בו.
אז אכלתי את הטנדורי שלהם ואת האורז שלהם, וראיתי איך הם
מנגנים בחליל לנחשים שלהם, והולכים על הגחלים שלהם עם העור
העבה ברגליים שלהם. ולהגיד לכם את האמת - הייתי קצת עצוב.
הייתי עצוב כי שילמתי כרטיס לגרמניה, כדי לראות הודים,
ויכולתי, בהרבה פחות כסף ליסוע להודו, או להכנס למסעדה הודית
באבן-גבירול.
הייתי עצוב על סבא של רווית. כי באמת לא היה שם אפילו אנטישמי
אחד, והדבר היחידי שעבר אצלם בגנים זה הדיבור המצחיק, והעור
העבה ברגליים. הייתי גם עצוב עליו כי הוא מת יומיים מאוחר
יותר, ולא היה יכול לספר לרווית עוד כל מיני דברים מעניינים.
אבל הכי הייתי עצוב על סבא שלי שמת.
הייתי עצוב על זה שהוא נולד בוורשה ב-1910. הייתי עצוב על זה
שהוא לא עלה לארץ. הייתי עצוב על זה שהוא לא הסכים להיפרד
מסבתא שלי בסלקציה. והכי הייתי עצוב על זה שחייל גרמני ככה סתם
ירה בו בראש.

וחשבתי על זה, שאם סבא שלי היה נולד בקבוצה הזאת בהודו, אז הוא
גם היה לא מת, וגם היה גר בגרמניה בלי חשש.
וגם היה הולך על גחלים.
אבל זה רק אם באמת היה לו חשק.