אנוכי לא תמנון, אלא אל. אנוכי יצור משוגע, אחראי על אקסטזות,
שגעונות שיכרון וחירות. אנוכי החיים עצמם, אנוכי דיוניסוס.
וכי מה לי לרוץ, וכי מה לי לעבוד, אנוכי אל הטעם, הריח כשארצה
אעלם, כשארצה הכל יקרה, אנוכי שולט בכל, בכל מה שחופשי.
"דיוניסוס הינך מסולק".
אנוכי הסתלקתי, אנוכי מסולק, כי אינני עוד אל. מעשי אינם
טהורים היו, וכי זאוס השרץ, אשר מן האולימפוס גרשני, האם הוא
טהור?, הרי עם אמו ואחותו שכב, גילוי אריות שכזה אינו מתאים
לאדם שבמעמדו, והאם הוא, זאוס הגרוע באלים, יכול לשפוט אותי על
יצרי, שעל יצריו שלו עצמו אינו יכול לשלוט, שכאשר יצר החופש בי
מפעפע, ועבודה לי אינה בסיס, הוא מסתובב על פני האדמה, ויצרו
המיני, מוליד עוד ועוד בני זונות וסרסורים.
"דיוניסוס טעיתי, ברוך שובך לאולימפוס".
תודה לך זאוס, אך עלי לסרב, גירשתני, ועליך לעמוד על תוצאות
מעשיך, לא אני צריך להיות האב, זאוס, אנוכי רק נשוי לביתך,
אנוכי חבר של חבריך, אך בשבילך אינני כלום, ולא אהיה לעד, כי
שרץ קראת לי, ולכיווני הפנית אצבע מאשימה, אנוכי איני חוזר,
חיי חופש בין בני תמותה, אחיה לעד.
"דיוניסוס, הרי אני גוזר עליך מוות, אם תמרה את פי".
עריץ אתה זאוס, טירן של כל הסובבים אותך, מרות פיך היא לי
לכבוד, אמות ועל קברי יהיה חתום שמך בדם, שידעו אנשי האולימפוס
ובני האנוש, איזה יצור מבחיל אתה, הרוג אותי זאוס, זה אני
דיוניסוס מבקש, חתנך, וכמעט בנך, אם חשוב אני לך, סיים את חיי,
הרי אני לך רק פרק מצועצע, בחיי האלוהות שלך, הרוג אותי כבר!
"יהי כך, מות תומת".
תודה לך זאוס, עכשיו, הרי תסלח לי, עלי לזוז מטה, כי לא לגן
עדן אלך, לא מרצון או חובה, אלא מזכות הבחירה שניתנה לי כאל,
אסבול בגיהנום, רק לא להיול לצידך במרומים, היה שלום.