טום אנדרהיל / הייתי ואינני |
נאבדת.
כצל במסדרונות הריקים,
חולפת על פני טלאי
החושך והאור.
וצעדיי מהדהדים
באנחת עייפות מהקירות
הישנים
מתפוררים מעומס
האבל,
זועקים חרישית
למשמע נשימות, לחום
הפרזות.
של גוף
שעדיין לא נחלש
ממכות הייאוש שאת מכה
בלי הפסק
מדממת על כל ארכיבייך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|