שלום,
(מתחילה להוריד את בגדיה ובאותו זמן מתחילה לדבר)

אני אוהבת להתפשט. אני אוהבת לרוץ ערומה בשמש, בגשם ובשלג.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהייתי ערומה - כשיצאתי מרחם אמי
לפני 20 שנה, וזו גם הייתה הפעם הראשונה שבכיתי.
אני אוהבת לבכות. אני אוהבת להרגיש את הרטיבות החמימה שמתפשטת
על עור פניי, על צווארי, על שדיי.

אני גם זוכרת את הפעם השנייה שבכיתי כשהייתי ערומה. הייתי בת
4, רצתי בבריכה ונפלתי ושברתי את היד.
אני לא אוהבת ליפול. אני שונאת את התחושה המפחידה, את הצמרמורת
בכל הגוף, את הכאב.

אני גם זוכרת את הפעם השלישית שבכיתי כשהייתי ערומה. הייתי בת
12 והוא היה נשוי עם ילדים.
בפעם הזאת לא רק אני הייתי ערומה. אבל רק אני בכיתי.
הוא ליטף, ונישק, ושרט, והכה ונשך, וגנח והתפתל בתוכי עד
שפסק.

אני גם זוכרת את הפעם השנייה שנפלתי. הייתי בת 13 וראיתי אותו
מתקרב אליי ברחוב.

אני אוהבת להיות ערומה. יש משהו משכר בהרגשת החופש הזו, בעובדה
שהכל חשוף ולא מותיר דבר ליד הדמיון.
אני אוהבת להוריד את בגדיי כמעט בכל מקום - בוקר, צהריים
וערב.

אני תמיד ערומה.
בעיקר כשאני אוספת את בגדיי מהרצפה ונעלמת.