ממקום היבטך הן אני מטורפת
ממקום היבטי דעתך נסתלקה
מהיכן שנביט אין לשנינו ללכת
מלבד לאותם כיוונים בשתיקה
אני בהמשך של החץ המודיע
כי יש קילומטרים רבים לפני
אתה לסימון החלש המופיע
בין קו השמים לעשב החי
הרבו פילוסופים ללוש ולדוש בה
אותה תהייה שעברה בין דורות
ובין תרבויות מהמאיה לקובה
מצאו כי פניה זרות
לאלו ברור כי אחרת איננה
זולת לייעד התמה לאביון
בין אלו שבאו בבכי ללון בה
נתנו בה סימן של קלשון
אולי היא שונה בין המלך לעלם
או שמא זרה לשניהם
אך כמות שבין שנינו אבדה היא
בדרך כיצד תיאסף אליהם
תלויה היא בחסד הזמן הנגוע
מוקצבת לדל ולרם ניצבה על סיפי
לא שאלתי מדוע חלקה לי כבוד מיותם
לאן היא פורשת השחר גפיה
לטמון יריעה לשוטה?
יבואו עלמה וקשיש יעטוה
טובלים בה בעונג נבזה
כי מה לאותה תאווה הכובלת
שיבה לשיכרון נעורים
נלעגת, שרועה כשפחה על מחצלת
צולפת בכאב בבשרים
סמוקה עד כלימה כונסתי אליך
לדעת ברנש טרם עת
אתה בכמיהה הרודה ביצריך
מציג כיעורה באמת
עד בא הנחשול מפריד בין יבשת
לבין הנימפות בימה
קוטע פנטסיה דועכת
משיב הבינה למקומה
ובאה שלווה אל ימינו
ושבו סדרים לקינם
הוצבו פערים שוב בינינו
פשטו המילים יגונם
עד שוב בין המאיה לקובה
יאמרו פילוסופים גדולים
כי כל השוטים שטבלו בה
מסרו בה נפשם בלי מילים.