בפעם הראשונה שמתתי זה לא כאב כמעט בכלל.
הלכתי ברחוב וראיתי איזה בלונדינית אחת עומדת בסמטה. הצעתי לה
זיווג. שתי חתיכות פסטרמה אחר-כך יש לי אורגזמה, וגם מחלה.
המחלה שלי הרגה אותי מהר. חייתי את החיים שלי בתמימות, קיבלתי
צננת. שלושה שיעולים אחר-כך אני מת.
בזמן הזה, שהייתי חולה ללא מודעותי. הכרתי חבורה נחמדה. שלושה
בנים ושתי בנות. קראו להם 'החמשושיידה' והם הסכימו לשנות את
השם ל 'השישושיידה' כשהחלטתי שאני מוכן להצטרף. למנהיג החבורה
קראו ג'וני. הוא היה כהה כזה. שיער קצוץ. הוא היה ספק האוכל
העיקרי, אני הייתי המשני, אחד שקראו לו יוסף היה ספק השתיה
ושתי הבחורות היו האחראיות הראשיות על מעשי הפשע שהיינו עושים
מידי פעם. היה עוד אחד, קראו לו פרונקל. פרונקל היה לא יוצלח
לחלוטין תמיד כשהיינו יוצאים למקומות היינו קושרים אותו לאיזה
עמוד כדי שלא יעקוב אחריינו ויהרוס הכל. כדי שפרונקל לא ירגיש
רע ג'וני אמר לו שהוא אחראי על אספקת האויר. זה סיפק אותו. למה
בכלל  הסתובבנו עם פרונקל אתם שואלים ? 'הוא כמו שק איגרוף רק
עם תגובות ריאליסטיות' ג'וני היה אומר תמיד.

בפעם השניה שמתתי זה כאב מאוד, כאב מידי.
ג'וני ראה אותי אוכל איזה חתיכת פולקע שהתגלגלה ברחוב, החליט
שהיא שלו והרג אותי. איך הרג? לא מסובך. בא אליי ישר מולי, קפץ
עליי ושיסע לי את הצורה.
אחרי שחזרתי לחיים מצאתי את עצמי במקום אחר. הגעתי לשכונה אחרת
כנראה. מצא אותי אחד בהיר נמוך ורזה שקראו לו ג'ק.
ג'ק ראה בי 'נשמה טובה' והחליט לעזור לי להתמקם באיזור.
ארבע דקות אחר-כך נדרסתי ע"י מכונית. 'חיפושית' למרבה
האירוניה.
למזלי חזרתי לאותו רחוב באותה שכונה אז ג'ק מצא אותי די מהר.
'לאן נעלמת?' הוא שאל אותי 'דרסה אותי חיפושית...' עניתי לו.
'אם כך אז או שאתה יותר קטן ממה שאתה נראה או שנתקלת בחתיכת
חיפושית'.
''לא מצחיק' השבתי. לא עברו חמישה חודשים ומצאתי את ג'וני. הוא
מצא אותי יותר נכון. הוא בא אליי עם החמשושיידה שלו מאחוריו
ודיבר אליי במבטא איטלקי כבד ולחשני ; 'לאן נעלמת פפירוס?' 'מה
אכפת לך ?' עניתי. 'אם לא היה אכפת לי לא הייתי שואל. עכשיו
איפה היית? אנחנו רעבים' 'זאת כבר לא בעיה שלי... לך מפה אין
לי כח אליך' 'ככה מתייחסים לחבר ותיק?' 'אתה לא חבר שלי, אתה
בןזונה' שרבבתי מהר, 'אני? בןזונה? ממתי? זה חדש לי...' 'לך
מפה ג'וני, זאת לא השכונה שלך' 'אני אלך מתי שיתחשק לי שמעת
אותי יא זבל?' כשהוא סיים את המשפט נחת עליו פח זבל מקומה
שניה. תודות לג'ק, חיי כנראה ניצלו. כשהחמשושיידה (רבועיידה?)
ראו שהמנהיג שלהם מת הם ברחו עם הזנב בין הרגלים.

'אתה יודע?' שאלתי את ג'ק, 'יודע שמה?' 'החיים זה דבר יקר ערך,
אני אשמור על הנשמות שלי טוב טוב מעכשיו.'
ג'ק מיהר להשיב ; 'והיית צריך למות שלוש פעמים בשביל להבין את
זה?'.