שתי וערב היו יושבים בבית קפה
כמעט כל ערב.
כמעט כל שתי.
היתה אומרת "ערב..."
היה אומר לה "שתי!"
והיא היתה שותה.
שותה הרבה.
שותה כאילו אין מחר.
אם זה היה תלוי בו, לא היה מחר.
אם זה היה תלוי בערב, הוא לא היה נגמר.
אם זה היה תלוי בשתי, היא לא היתה תלויה בערב,
אולי היתה תלויה בבוקר, באמבטיה.
מעניין מה היה אומר אז,
הוא הרי חושב שהיא שייכת לו,
אבל היא שתי, לא אשתו.
הוא לא איש טוב.
הוא לועג לה, יורד עליה.
כשערב יורד, שתי רוצה לברוח.
אבל אין לה כוח.
היא אישה טובה. אם היה לה כוח
היתה טווה אותו.
היתה אורגת אותו.