דמעות שזולגות אומרות נואש
ליבי זועק כבר לא חש
ריאותיי מתחננות אומרות די
ואני כאן תעיטי בין דיכאונותיי
נפשי צועקת בי
מכה היא אותי
והבבואה שמשתקפת מולי
היא לא אני
מי אני?
שוב מוצאת כאן נחמה
בין סמים, שקרים והזיה
שוב אותה תחושה מוכרת
של תקופת דיכאון חוזרת
ואין כאן רחמים
ואין כאן פרצופים
גם לא פרפרים
ואין כאן שלום
ואין כאן אהבה
ממני היא פרחה
ורק השקט כאן עוטף
אנשים ומסיכות
אותו כאב
ישן מוכר
חדש שממאן אותי לעזוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.