רק לאחרונה המערכה התחילה, מערכה קשה היא, ועכובה מדם, דמי
שלי, יזע דמעות. נגד אוייב אכזר וערמומי אני נלחם, כל יום
מחיי, אויב שמכיר אותי מכף רגל ועד ראש. אויב שגדל וגדל, עד
שכבר אי אפשר שלא לשים לב אליו. את צילו הוא מטיל עלי. מתקיף
ללא חטא. האוייב מחפש שליטה, שליטה דיקטטורית, חופש בחירה לא
קיים. הבלים, אין הבלים בממלכתו. ממלכתו היא הבל, ממלכתו היא
שמחה.

רק אחד ינצח, אני או זה, אני יודע שאסור לי להפסיד, בתכלית
האיסור, או שלתהום הנשייה אקפוץ, אכן אעשה זאת. הוא לא ירמה
אותי הוא לא ישתלט. לא אשים את גורלי בידו, לא אשים את חיי
בכפו.

הפסדתי בכמה קרבות, ברם, לא הפסדתי במערכה. עדיין לא.

עכביש, אויבי הוא עכביש, עכביש שעוטף אותי בקוריו, מאיים לחסום
כל אור, כל תקווה. מאבקי בקורים, תכלית חיי, ההתחלה והסוף.
הסוף.

אכנה את אויבי בשמו, שם לו לאויבי, אויב שאינני רוצה להחזיק
קרוב אלי, אני מכיר אוייב זה, את צפונות ליבו, את הלכי מחשבתו,
אוייב זה מכיר אותי גם, חולשותי, תאוותי. ולו, אין מצפון.

אויבי הוא הטמטום-טיפשות. שם מוזר לאויבי, אך כוחו, כוחו בא
משמו.