(מחווה לנתן אלתרמן)
עוד חוזר הטיגון שזנחת לשווא
לא תוכלי עוד ממני לחמוק.
כי נגזר גורלך, תרנגולת, עכשיו,
לנוח בשמן עמוק.
והרעש יקום בשקשוק מזלגות
וסכין בבשר תעבור.
איך הגעת מהלול, נטולת דאגות,
למזנון דרכים מול כפר תבור.
כי רצית כל חייך למצוא מעט נחת
אבל לא ידעת כיצד.
והנה מצאת אותה כאן, בצלחת,
עם מנת צ'יפס בצד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|