לאיש אחד היה כלב שהוא מאוד אהב, ולכן הוא קרא לכלב: "נפש" כי
הוא הרגיש שהחיה הנפלאה הזאת היא הדבר שהכי קרוב ללבו, שתמיד
איתו, שומרת עליו, אוהבת אותו, מעריצה אותו, חיה ונושמת בשביל
להיות איתו.
והאיש היה עושה דברים מטורפים בשביל הכלב שלו, היה מזמין לו
מהאינטרנט במיוחד סוודרים לחורף הקר, ומשחקים שלא ישעמם לו מכל
מיני חנויות נידחות בקצה העולם, ולוקח אותו לווטרינר על כל
שערה שהייתה נושרת לו, ומאכיל אותו רק במזון הכי יקר והיא
מומלץ והכי טוב שהיה בשוק.
וכל יום היה נפתח בשגרה הרגילה של ליקוק פנים ואז צחצוח
שיניים, יורדים לסיבוב בפארק לאיזה 20-25 דקות, עושים צרכים
במקומות האסורים ורודפים אחרי כל מיני חתולים ולטאות... ואז,
מבסוטים ומאושרים עולים למעלה לבית, שותים קערה שלמה של מים
טריים וטעימים, לועסים קצת "יוקנובה" משובח (כבש ואורז!!!)
והולכים לנוח בזמן שהאיש הולך לעבוד, והאיש היה עובד ועובד
ועובד ובזמן הפסקת הצהרים שלו היה מתפלח לפעמים מהעבודה ורץ
הביתה רק בשביל לקבל ליקוק, ושוב היו יורדים לאיזה סיבובון
מהיר בשכונה, איזה נביחה על דוור מזדמן, פיפי פה ושם וחזרה
הביתה, ושוב לעבודה עד שלא היה צריך יותר לעבוד באותו יום
ואפשר לחזור הביתה.
ואז, היה חוזר הביתה ולקול יללות של שמחה וקפיצות של התרגשות
היה מביא לו כוס קולה צוננת, פותח את הטלוויזיה, מתיישב על
הספה בקצה מפנה מקום לנפש, והכלב היה קופץ על הספה ונשכב באנחה
גדולה ליד האיש שלו, וככה היו מבלים בשעות של ליטופים וגירודים
וחיוכים גדולים על הפנים. ואז לילה - היו לפעמים מגוונים
ונוסעים עם האוטו של האיש לים ורצים קצת על החול ולפעמים גם
נכנסים למים ואח"כ מתנערים חזק חזק!

יום אחד העירייה פיזרה רעל בפארק והכלב אכל אותו ומת.
והאיש ? האיש קנה כלב חדש...