|
זוכרת פנים שהיו טרודות
לובשות מסיכה, מסתירות דמעות
עיניים שחתכו את בשרי,
הקיזו דמי ומילאו את בכיי.
זוכרת שהיית כה שלם עם עצמך
כה מותאם לסביבתך.
וזוכרת שכל זה רק היתה הצגה
המסיכה רק הלכה ונטבעה בתוך עורך.
היית חייב להיות כמו האחרים
עת שאני שוב מבכה לילות שבורים.
לב מתיסר בעוצמה כה רבה
תמהה מי הקורבן - אני או אתה.
אך חולמת עליך כל לילה בלי שינה,
מקווה שיום אחד עוד אתרוקן ממך.
מתפללת שלא אתעורר לעולמים.
האהבה אינה בת-אלמוות, אך רגעייה - נצחיים. |
|
|
מעשה בארבעה
שהלכו בפרדס
כ"ץ, בדרך לבני
ברק.
אחד נדקר, אחד
נגמר, אחד נבצר
ורק לאלישע לא
נשאר. מה עשה?
קיצץ בנטיעות.
רבותינו, הגיע
זמן קריאת
געוואלד לאומית! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.