[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בובה תמימה
/
נשיקה

אנחנו עומדים. מתחבקים. חיבוק שמפצה. על הכל. כל הכאב. אבל הוא
מביא איתו כאב חדש. לאט לאט הנשימות הקטנות הופכות לצרחות של
ממש, צרחות דוממות.
הוא שקוע כולו בעצב שלו. הוא ישב שם בדממה מוחלטת, חוץ מקול
הבכי שלו. הדמעות יורדות ומתנפצות בכאב על הרצפה. התסכול פורץ
החוצה אלי, ואני לא יודעת מה לעשות איתו.
מחבקת אותו. כמו אימא שמחבקת את הבן שלה, ומנסה להרגיע אותו
כשהוא מאבד את הדובי האהוב שלו. אבל למרות שזה היה אותו
החיבוק, זאת לא הייתה אותה אבדה. הוא לא איבד דובי אהוב, הוא
איבד את עצמו. איבד את עצמו באותו רגע מסויים בחיים שלו, שארך
אולי עשר דקות, אבל הזיכרונות בו היו הרבה יותר מזה.
החיבוק הרגיע, את שנינו, אבל התחושה המבלבלת של להיות קרובה
אליו, כל כך, כאבה. מאוד.
אין אוויר. הלכתי לפתוח חלון. לא התחמקתי. או אולי כן. אבל
חזרתי. לאותו החיבוק המרגיע והכואב, והדמעות שפורצות החוצה,
ונראה שאין שום דרך לעצור אותם. ואני רוצה. לעצור אותם. אבל לא
יכולה.
תחושת חוסר אונים משתלטת עלי. למה אני לא יכולה לגרום לדמעות
לעצור? הדמעות באות מבפנים. וכשהבפנים מתחיל להשתולל, אין דרך
לעצור אותו. עד שהוא מחליט להירגע.
לא יודעת. אני? הוא? מה גרם לבלגן הזה?
כנראה שהרגשות. זה הרגשות הכי טהורים שקיימים. אז בכל זאת, למה
הם עושים כל כך רע? ונדמה שהם לא מפסיקים, לא נמאס להם לאמלל
אותנו, אותי ואותו. ביחד, לחוד, זה כבר לא משנה. האומללות היא
של שנינו.
אני מרגישה אותו נושם, לידי. כל כך לידי שזה בתוכי. או אולי,
גם אני בוכה? מבפנים, כי אצלי זה כבר לא יוצא כל כך בקלות. רק
כשאני לבד, עם עצמי ועם הכאב.
הוא נושם, והוא בוכה, וזה הכל ביחד, מתערבב ומתמזג. כמונו.
נשיקה.
כמו בסרטים, הנשיקה באה מעצמה. אין מה לתכנן, למרות שהתכנונים
היו בכל הדמעות. אין מה לחשוב, כי רגשות לא באים ממחשבה. אין
מה להתקרב, כי אנחנו כבר הכי קרובים שאפשר.
העיניים נעצמות, השפתיים מתחברות, והרגשות נשפכים מעצמם. האהבה
פורצת מכל מקום, ואי אפשר לעצור אותה, וגם לא רוצים. כי באותו
רגע, הכל מתהפך, ושוב, לא ישוב לקדמותו. אף פעם.
דמעות. עדיין זולגות.
שמחה?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אחורי אני עוד
יכול להבין, בכל
זאת לא בדף ראשי
אז אחורי, אבל
דף? נו באמת!
איפה יש פה
דפים? הכל
ממוחשב באתר
הזה, מהיום יקרא
שמו בבמה חדשה
הצג האחורי.






ק. מרכוס בקטע
מהנאום בכנס הדף
האחורי
לדורותיו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/3/02 15:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בובה תמימה

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה