אין אדם שלא נפגע,
ואין אדם שלא נפצע.
לכל אדם יש פצע קטנטן בתוך ליבו,
הפצע הוא חתך עמוק עמוק בתוך עצמו,
ובתוך החתך שנוצר אצלו בלב
הוא שומר סוד, סוד מאד כואב.
סוד שאף אחד לא יודע,
סוד שמוסתר כל-כך טוב.
סוד שהוא לא יגלה אף פעם.
והוא דואג שאת החתך לא יראו לעולם.

אבל בעולם שלנו,
דואגים אנשים
להראות שהם חזקים,
ושכלום לא כואב להם.
והם תמיד מגדירים פציעות כנזק בגוף,
חבלה, מכה.. ושוכחים את העיקר
הכאב!

הם אומרים ש: "פצוע הוא פצוע באופן פיזי,
אבל הפצע בגוף יעבור, יחלים.
ואולי ישאר סימן קטן, צלקת,
אבל באמת שלא יראו
(רק ירגישו)."

וחלק, חלק שיש להם לב
אומרים: "הפצועים בנפשם,
והפצע שנוצר לא עובר,
הפצע לא מגליד, ולא מחלים.
לא עובר."

ויש אנשים
שמנסים למצוא פתרון בעצמם.
למות.
הם מתים מחוסר אונים,
מחוסר אונים וסבל רב.