ידעתי, ידעתי שיקפיצו אותי, כמו שתיכננתי, בדיוק כשסיימתי לריב
עם כולם. את החברה  שלי העלבתי, אבל מה זה העלבתי, אמרתי לה
שהיא שמנה ושאני לא רוצה לראות אותה יותר, ושכבר חודש יש לי
מישהי אחרת הרבה יותר יפה וחכמה ממנה, היא אפילו לא בכתה רק
האדימה ואמרה לי לעוף לה מהעיניים, כאב לי הלב עליה אבל הייתי
חייב.  באמא שלי גם התעללתי, היו אורחים בשבת, וקמתי באמצע
האוכל ואמרתי שהיא מכינה חרא של אוכל ושכבר עדיף האוכל של
הצבא, הפכתי את הצלחת שלי ויצאתי מהחדר,כולם הסתכלו ולא
האמינו, אבא היה על סף התקף לב. אח"כ יצאתי מהבית ולא אמרתי
מתי אני חוזר, שידאגו קצת, שיכעסו , יותר טוב.
חזרתי בלילה מאוחר, שיכור, נכנסתי ואבא עוד ישב בסלון, אמרתי
לו שגם נהגתי עכשיו וראיתי איך הוריד שלו במצח עומד להתפוצץ.
הוא השתולל, על זה שלא מספיק מה שאני עושה בצבא אז גם על הכביש
אני צריך לסכן את עצמי, ועוד יותר גרוע לסכן אחרים. אמרתי לו
שישמור את העצות שלו למישהו אחר והלכתי לישון. בבוקר ראיתי את
אמא שלי שחייכה אלי ושאלה אותי מה קרה לי, אמרתי לה שכלום לא
קרה ושלא תתערב לי בחיים כי נשבר לי  כבר הזין מהזיוני שכל
שלה. טרקתי את הדלת והלכתי לפגוש את שני החברים הכי טובים שלי.
מהיסודי אנחנו ביחד,
אז כשפגשתי אותם אמרתי להם שהרבה זמן כבר נמאס לי מהפגישות
המטומטמות שלנו, מזה שאנחנו רק טוחנים מים לא עושים כלום, שאני
צריך חברים אחרים, שיהיה לי כיף איתם ושאני לא ארגיש שאני עושה
להם טובה שאני נפגש איתם. עומר סינן "בן של זונה" וגיא בכלל לא
דיבר, הלכתי משם, שישנאו אותי, יותר טוב, זה מה שאני רוצה.
חזרתי לעזה, נשאר לי פה לסגור עוד פינה עם גל, חבר מהמסלול,
שנה ושמונה הכל עשינו ביחד, חירבנו ביחד, הכל, עכשיו גם הוא
חושב שהתחרפנתי, סידרתי עם השב"צק  שידפוק אותו בעמדה הכי
מחורבנת, ושיגיד לו שאני אירגנתי את זה, ושאמרתי שהוא מנייאק
שכל הזמן מנצנץ של שאר החבר'ה. הוא שמע על זה ובא אלי, שאל מה
הקטע שלי, אמרתי לו שילך להזדיין ושאם יש לו בעיות הוא יכול
למצוץ לי. אח"כ זה כבר הגיע למכות, שנינו יצאנו קצת חבולים,
אבל הכל לטובה.
מחר אני יוצא למארב שאנחנו מתאמנים עליו, ניכנס בלילה לכיוון
המוואסי, שני צלפים פלשתינאים ומטען כלימגור יחכו לנו בדרך,
אני לא אחזיק יותר מחמש שניות, כדור מדויק בעורק ואני אפול, אם
אני אזוז אחרי חצי דקה זה רק פירפורים, הרופא שיגיע אחרי עשרים
דקות כבר לא יוכל לעשות כלום, בבית החולים יכתבו בדו"ח שלפי
המימצאים הייתי מת כשפגעתי בקרקע.
אח"כ ישלחו מישהו מקצין העיר אלי הביתה, ידפוק בדלת, ויבשר את
הבשורה, האינסטינקט הראשוני של אמא ושל אבא יהיה לצרוח ולבכות,
אבל אז הם ייזכרו איזה בן של זונה הייתי, איך אמרתי שאמא מבשלת
גרוע ואמרתי לאבא שיפסיק לזיין בשכל. הם יתקשרו לגיא ועומר,
שגם כבר לא יהיה להם כל כך אכפת ממניאק כמוני, ואורית, אחרי מה
שאמרתי, לה זה בטח לא יזיז.
ואז אני אדע שצדקתי וטוב שראיתי רחוק, קראתי את המפה והייתי בן
זונה, כדי שיכאב לכולם פחות.