שרון לב / ילדה |
זמנים נדמו
ופראות עוד נשבה בחומות ליבך
קיפלת ממדי רגש עצומים
ושאבת כמכונת פועלים,
כוחותיך אחרונים מרגעי הקסם.
החדרת נשמתך עמוק אל תוך גופי,
צללת בקצב ישן ומהוגן.
התמזגות היצרים ענדה ישותך
סמוך לגופי הבוהק, בחלל הלבן.
בין טוהר רכות וצחיחות
הגשמיות דילגה אל עולמי אי ושם.
לטיפותיך החליקו וטיילו בתמימות
אחר הפחד
כשנפשי יצאה לתור מן העולם.
תלים קטנים של יופי
מקשטים את גופי
בעוד הרי שמיך,
מאיימים על חיי.
גבריותך שואפת בכוחה הנזהר
למגע קסמי אישה
אך הילדה שבי עדיין לא תמה,
הבט בפניי.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|