המרצדס כהת החלונות עצרה ליד בניין אפור באחד הרחובות הצדדיים
של הכרך הגדול. הדלת הקרובה למדרכה נפתחה, וגבר כבן ארבעים יצא
ממנה. הוא רכן לעבר המכונית, לחש משהו ליושב בתוכה, וסגר את
הדלת. המרצדס המשיכה לנוע במעלה הרחוב, עד שפנתה ימינה ויצאה
מטווח הראייה של הגבר המבוגר.
על אף שיערו המאפיר והמעט דליל, והכרס הקטנה שנחה לה מתחת
לחולצת הפשתן האלגנטית, ניתן היה להבחין כי מדובר בגבר יפה
תואר, כזה שנשים רבות נפלו שדודות לרגליו בצעירותו, וגם כעת,
הקסם הבוגר והבשל גורם להן ללכת שבי אחריו.
הגבר המבוגר והנאה, נקרא לו ת' לשם החשאיות והנוחות, נכנס
לבניין המתקלף. הוא השתהה מעט מול הדלת הלבנה בקומת הקרקע. לא
היה שלט על הדלת, רק כוכב אדום גדול, ות' דפק עליה בהיסוס.
הדלת נפתחה, הכניסה לדירה הייתה אפלולית. וילון אדום הפריד
בינה לבין פנים הדירה, שממנו בקע אור אדום קלוש.
עברו שניות אחדות עד שת' קלט שהבחורה שפתחה לו את הדלת לבושה
בתחתונים וחזייה בלבד. אולי זה הגיל, אולי התאורה החסרה, ואולי
ההפתעה. ת' לא ציפה לבחורה חצי עירומה, ולכן חלפו שניות ארוכות
עד שאמר לבחורה "אה... אמממ... אנחנו דיברנו אתמול בטלפון".
הבחורה חייכה, כאילו מורגלת במבוכה של העומדים מולה, והזמינה
את ת' להיכנס. הם נכנסו לדירה, לחדר פנימי שהייתה בו רק מיטה
זוגית, ושידה שעליה מונחים מנורה אדומה קטנה וחבילת טישואים.
כשהיו בתוך החדר ת' הבחין כי הבחורה מאד צעירה. הוא הוסיף
לפסיפס גם שיער אדמוני קצר, תווי פנים נאים מאד, ומבנה גוף רזה
מדי.
הוא החל לחשוד שמא טעה בכתובת. כשהבחורה התחילה לפרט את
האפשרויות העומדות בפניו, הוא הבין שאכן טעה. הקול שלה היה
שונה לגמרי מהקול שדיבר אתו יום קודם לכן בטלפון, מה גם
שהבחורה הרזה הציעה לו בעיקר סקס, והוא כבר שכב באותו בוקר עם
המאהבת שלו.
"את לא כריסטינה?" שאל ת' את הבחורה הצעירה.
"קוראים לי ענבר, אבל אתה יכול לקרוא לי כריסטינה", חייכה
הבחורה החצי עירומה, "איך שתרצה, חמוד".
"אני חושש שיש פה טעות", ת' התיישב על המיטה, מעט נבוך.
ענבר התיישבה לידו, והניחה ידה על ברכו. "זאת הפעם הראשונה שלך
אצל נערת ליווי?" שאלה ברוך.
"לא", ענה ת', "את לא מבינה. אני באמת מצטער, לא נעים לי, ואת
באמת יפה, אבל אני מחפש פואנטה, לא סקס".
ענבר הביטה בת' בהשתאות, "ממתי גברים מעדיפים פואנטות על פני
סקס? וממילא גם התרבות העכשווית מעדיפה סקס על פני פואנטות".
ת' חייך, "אני ממש מצטער".
"עד שבא אליי מישהו חתיך", נאנחה ענבר, "חשבתי שסוף סוף אני גם
אהנה קצת בעבודה", היא חייכה לעבר ת'.
"אולי אחרי העבודה", ת' חשב שענבר קצת רזה מדי, אבל יפה,
ונחמדה. הוא הושיט לה את כרטיס הביקור שלו.
ענבר הביטה בלוגו של אחת החברות הגדולות במשק, התרשמה מהתואר
'סמנכ"ל כספים' הרשום מתחת לשמו המלא של ת', ואמרה לו שהיא
גומרת בשמונה, ואפשר ללכת לשתות משהו.
"שמונה זה מצוין מבחינתי", אישר ת' כשענבר ליוותה אותו לדלת.

ת' יצא מהבניין הישן, ופתח את הפלאפון. חיכו לו שם שלוש
הודעות. אחת מאשתו, אחת ממזכירתו, ואחת מהמנכ"ל. הוא החליט
לחזור אליהם יותר מאוחר, חיפש בזיכרון של הפלאפון את המספר של
כריסטינה, וחייג אליה.
כעבור דקה ת' נכנס שוב לבניין, ודפק על הדלת שבצד השני של קומת
הקרקע. הדלת נפתחה, וכריסטינה הזמינה אותו להיכנס פנימה.
היא הייתה קצת פחות צעירה, והרבה פחות עירומה, ובכל זאת הייתה
מושכת.
על אף הזקפה שעדיין תפסה נפח נכבד במכנסיו, ת' החליט להתעלם
מהגוף של כריסטינה, ולהתמקד במטרה שלשמה בא.
"תשתה משהו?" הציעה כריסטינה בלבביות.
אני אוהב את החיוך שלה, החליט ת', וענה בחיוב.
הוא ציפה לויסקי, או משקה אלכוהולי אחר, והופתע כשכריסטינה
מזגה לשניהם מיץ תפוזים.
"אז איך הגעת אליי?". הם ישבו על הספה הלבנה בסלון. גם הריח
שלה מאד נעים, חשב ת', והחל לספר לכריסטינה על נסיעת העסקים
האחרונה שלו ללונדון, ואיך הוא נכנס לאיזה פאב לצפות בארסנל
מנצחת את אסטון וילה. בחור צעיר התיישב לידו, הם החלו לדבר על
כדורגל, ומשם, באופן טבעי, עברו לדבר על אהבה.
אחרי כמה בירות, הצעיר האנגלי סיפר לת' שהוא סופר, והוא בדיוק
כותב ספר על כדורגל.
"גם אני רציתי להיות סופר כשהייתי בגילך", סיפר ת' לדיוויד, כך
קראו לסופר הצעיר, "פרסמתי קצת סיפורים באינטרנט, וניסיתי
לעניין כמה הוצאות ספרים, אבל תמיד היו חסרות לי פואנטות".
דיוויד חייך, "כן, למצוא פואנטה טובה זה כמו למצוא אהבה, לא
קל".
"או כמו לכבוש שער", הוסיף ת' אנלוגיה משלו, ושניהם הזמינו עוד
סיבוב של בירה.
אחרי הבירה השמינית דיוויד רכן לעבר ת' בדרמטיות מעט משונה, אם
כי לא בלתי הגיונית בהתחשב בכמות האלכוהול בדמו, ולחש לו "יש
לי סוד לספר לך, אבל תבטיח לי שלא תגלה לאף אחד. אף פעם".
ת' חייך. גם בגופו שוטטו שמונה בירות, אבל הוא נשאר פיכח, "אני
מבטיח".
דיוויד הרצין, "אתה חייב להבין שזה רציני. אני צריך שתבטיח לי
שהסוד הזה לא ייצא ממך לעולם".
ת' הרצין גם הוא, "אני מבטיח".

ואז דיוויד סיפר לי עלייך, סיים ת' לספר לכריסטינה, "וחיפשתי
אותך בלונדון, והחבר שלך - "
"החבר לשעבר", קטעה אותו כריסטינה.
"החבר לשעבר סיפר לי שעברת לישראל", המשיך ת', "ולקח לי קצת
זמן לאתר אותך, אבל כשאני רוצה למצוא מישהו - אני מוצא אותו".

כריסטינה הביטה בת' בריכוז: "ועכשיו החלטת לנסות שוב להיות
סופר?"
"זה חלום ישן שלי", הינהן ת', "ואחרי שהצלחתי בעולם העסקים,
והגעתי לרווחה כלכלית, אני רוצה להגשים אותו".
"אתה צריך לקחת בחשבון שאני לא זולה".
"כסף זאת לא בעיה בשבילי", מיהר ת' לענות, "ופואנטה טובה שווה
כל סכום שבעולם".
כריסטינה חייכה, "יש לי פואנטות פוליטיות, מראש ממשלה שהציבור
מאס בו. יש לי פואנטות סקסיות, מסמל מין לשעבר. יש לי פואנטות
מוזיקליות, מרוקר מזדקן. יש לי פואנטות באיטלקית, היה לי פעם
מאהב ממילנו", היא נאנחה בנוסטלגיה, והמשיכה, "יש לי פואנטות
נוסטלגיות, עם טאץ' של שנות השישים. יש לי פואנטות טראגיות,
אבל הן רק למקרה חירום, יש לי פואנטות ויזואליות, אבל הן
עובדות רק בסרטים... השאלה מה אתה מחפש".
"אני מחפש משהו מיוחד".
"תחזור ביום ראשון בערב, הפואנטה תהייה מוכנה".
כריסטינה ליוותה את ת' לדלת, "אני אוהבת את הבושם שלך, קנזו,
נכון?". ת' הנהן בחיוב. "להתראות", חייך אליה ויצא מהבניין.
המרצדס חיכתה לו. הוא נכנס לתוכה, ונסע בחזרה למשרדו.

ת' ישב במשרד, וחשב על כריסטינה. הוא התקשה להתרכז בעבודתו,
ורק ניסה לנחש מה תהיה הפואנטה שכריסטינה תמכור לו ביום
ראשון.
בערב ת' נפגש עם ענבר באחד הבארים האופנתיים בעיר. הוא סיפר לה
על חיי הנישואים המורכבים מיותר מדי שיגרה ומעט מדי הפתעות,
והיא סיפרה לו על עבודתה עתירת נוזלי הגוף אך נטולת התשוקה.
אחר כך הם הלכו אליה לדירה, לא זאת שבה עבדה, אלא זאת שבה גרה,
ושכבו. גם במהלך המשגל, ת' לא פסק מלהרהר בכריסטינה ובפואנטה
המיוחלת. התוצאה הייתה בחורה אחת מסופקת חלקית (פיזית, אך לא
רגשית), וגבר אחד שבע רצון, שמיהר להתלבש, נשק בנימוס על לחיה
של הבחורה, החמיא לה, שיגר איזו אמירה בלתי מחייבת לגבי העתיד,
ויצא מהדירה.

במהלך הסופשבוע היה ת' חסר סבלנות. בשבת בבוקר אשתו הבחינה
במצב רוחו המתוח, ויצאה להיפגש עם חברות, או כך לפחות אמרה
לו.
ת' הסתובב בבית הריק, והתלבט אם להתקשר לכריסטינה. לבסוף החליט
שלא להטריד אותה, לא להפריע לה למצוא את הפואנטה המושלמת.
ביום ראשון החליט ת' לדלג על הביקור הדו-שבועי הקבוע אצל
המאהבת שלו, ונסע למשרד. לא היה לו חשק לסקס, ממילא היה מרוכז
בדבר אחד בלבד. הוא ישב במשרדו, קשקש על דף ריק צורות
גיאומטריות, בהה בנוף הנשקף מחלונו, וחיכה. וחיכה. וחיכה.
בשתיים בצהריים איבד את הסבלנות, והתקשר לכריסטינה.
"שלום", הקול שלה התנגן באוזניו.
"היי, זה אני", אמר לה, מקווה שתזהה אותו, ותעדכן אותו האם
הפואנטה כבר מוכנה.
"חשבתי עלייך אתמול", הפתיעה כריסטינה.
"גם אני", מיהר ת' להשיב, מתלבט אם להעלות את נושא הפואנטה.
"אתה רוצה לבוא?" שאלה.
"מתי נוח לך?", ת' רצה לבוא מייד, אבל החליט להיות מנומס.
"אתה יכול לבוא עכשיו, אני מחכה לך".

ת' נכנס לבניין שבו גרה כריסטינה, ודפק על דלתה.
הדלת בצד השני של קומת הקרקע נפתחה, ובחור צעיר וגבוה מיהר
לחמוק מהבניין, עיניו היו מושפלות, ות' גיחך לעצמו. הוא דמיין
את הבחור הגבוה משגל את ענבר, ונזכר איך היא הפשיטה אותו ביום
חמישי, כיצד התפעלה מגופו השמור יחסית לגילו, ואיך הוא עינג
אותה במיומנות. פניה שטופות ההנאה של ענבר מילאו את מוחו,
כשכריסטינה פתחה את הדלת.  
הפעם לבשה שמלה מחמיאה, שנצמדה לגופה הבשל, והבליטה את
המותניים והחזה. ריח של בושם יוקרתי נדף ממנה, ועל אף שהדירה
היתה מעט אפלולית, ת' שם לב שכריסטינה גם התאפרה. כל זה
לכבודי? תמה ת', והתיישב על הספה בסלון.
"תרצה לשתות?" שאלה כריסטינה, ות' ענה בחיוב.
התאורה המעומעמת בדירה הפתיעה את ת', אבל הוא אהב את האווירה
המעט מסתורית.
כריסטינה חזרה לסלון ובידה שתי כוסות יין. היא הושיטה לו אחת
מהן, והתיישבה על הספה. ת' ניסה להיזכר אם גם בפעם שעברה היא
ישבה כל כך קרוב אליו.
הוא לגם בשקט מהיין, וחיכה שכריסטינה תדבר. הוא הסתקרן לדעת מה
הפואנטה שהיא מצאה עבורו, ומה המחיר שתדרוש.
כריסטינה שתתה לאט את היין, סיימה, הניחה את הכוס, יישרה קמט
בלתי נראה בשמלתה, והסיטה את שיערה מאחורי האוזן. ת' הרגיש
שהוא לא יכול להתאפק עוד.
"מצטערת", כריסטינה הביטה עמוק בתוך עיניו של ת', "חיפשתי
וחיפשתי, והיו כמה אופציות לא רעות, אבל לא מצאתי פואנטה באמת
טובה, כזאת שתשאיר אותך בלי מילים, בלי אוויר לנשימה".
ת' שתק. כריסטינה הניחה יד רכה על ירכו, "מצטערת".
מגע ידה היה נעים, אך לא הצליח לטשטש את האכזבה שחש ת'.
"אולי את צריכה עוד זמן?" שאל/הציע,
"אני לא יודעת, זאת הפעם הראשונה שזה קורה לי".
ת' הרגיש תזוזה קלה של אצבעותיה על מכנסיו.
הוא לקח עוד לגימה מהכוס שבידו, "אולי תספרי לי על הפואנטות
שבכל זאת מצאת, אולי משם יבוא לנו רעיון", אמר והניח את הכוס
החצי מלאה על השולחן.
כריסטינה שתקה. היד שלה עדיין הייתה מונחת במעלה רגלו של ת',
וגם הוא שתק.
"אולי", ת' ניסה להתחיל משפט, כשכריסטינה רכנה לעברו, ובלעה את
שפתיו בשפתיה. ידה האחת החלה מעסה את ירכיו, וידה השנייה ליטפה
את שיערו.
ת' הופתע, וקפא לשניות אחדות, אך הלהט של כריסטינה המיס אותו.
שפתיו פצחו במחול עם שפתיה, ידיו החלו לשוטט על שמלתה, חשות
כיצד חום גופה עובר מבעד לבד הדק, אחר כך נדחקו לרווח הצר שבין
השמלה לעורה המתוח, חשות את הגוף הבשל, מענגות אותו, מפיקות
מכריסטינה אנחות הנאה קטנות.
בגדיו של ת' החלו להתעופף בסלון. אחרי כל פיסת לבוש שכריסטינה
הסירה מגופו, היא עצרה לכמה שניות, בחנה את גופו ההולך ונחשף,
והפגינה את שביעות רצונה במילים ומעשים.
כשסיימה להפשיט את ת' כריסטינה נעמדה, ובבת אחת פשטה את שמלתה
ונותרה עירומה. ת' נותר פעור פה וחסר מילים.
כריסטינה הבחינה בהתלהבותו, נצמדה אליו שוב, והם טרפו זה את זו
במשך דקות ארוכות וקולניות.

"הרבה זמן לא היה לי סקס כל כך טוב", התנשפה כריסטינה.
הם שכבו מיוזעים, נותנים לדופק להירגע ולנשימה לחזור לקצב
סדיר, ידו על שדה, וידה על בטנו, וכריסטינה המשיכה "אורגזמה
עדיפה על פואנטה".
ת' שתק.