א. קארין / המבט |
משיל קליפות אפלות,
קורס לו הלב
בפיצוץ של דמעות יהלום,
אתה חודר כדרך נצחון הכיבוש
כאילו מעולם לא היה אחר לפנייך
כל החומות שטרחתי רבות בשנים
לבנותם מחומר יצוק ואיתן
כל הגדרות שגודרתי סביבן
כל הכאב שטמון בעומק הלב
נמסו באש זכרותך
כל שנותר לי כעת
זיכרון מגע עינייך
בנשמתי
אין צורך ביום שלם בכדי לדעת
מספיקה שניה אחת במבט שורף
בכדי לדעת... שאתה...
כן... אתה
ההמשך הטבעי של חיי
16/3/02
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|