|
הם אמרו לי להרים את העיניים
הרמתי. כלום לא קרה
הם אמרו לי "זה רק עכשיו, זה בינתיים"
אבל בינתיים כלום לא השתנה
אני מרגיש כמו משאית ענקית
שמסתובבת עם כמות מטען גדולה
שמחפשת איפה לפרוק אותו
אבל אף אחד לא עובד דירה
והם, הם ממשיכים לדבר
מבטיחים הבטחות, שנעלמות מהר
ואני ממשיך כמו משאית גדולה
בלי שום כיוון, בלי שום סיבה |
|
|
פעם, באיזו
הרצאה על סמים,
הייתי היחיד
שענה על שאלות
המנחה, ועניתי
על כולם נכון.
כשההרצאה נגמרה,
המנחה תפס אותי
בדרך החוצה ושאל
אם אני מתנדב
בעמיתים, מן
הסתם, עניתי
שלא. הוא תקע בי
מבט שמתקשה
להחליט אם אני
ג'אנקי או דילר.
אני פשוט הייתי
בין היחידים
שאשכרה הקשיב
בהרצאות האלו
בשנים
הקודמות...
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.