אתמול הם התווכחו שוב, כמו כל לפחות יום אחד בשבוע.
הבן, דרור, נער מתבגר, 16 וחצי, טרי במציאות ובעולם הזה, אך
מבין דברים די מהר, אנטי-קונפורמיסט מובהק בנפשו, מאוד רגיש
לסביבה, קולט את הרעיון של דברים די טוב.  אבל אביו, ישראל, אם
כי הוא נותן לבנו את החופש שלו, ככל הנדרש, ועושה הרבה החלטות
טובות בקשר אליו ולאחרים, הוא חי בזמן הישן, בזמן בו הוא היה
נער, עדיין הולך על פי ההלכה הישנה, חושב בדרכים השמרניות,
וכדומה.  כל כך מקובע בדעותיו שהחלו לעלות אבק, וזה מצליח
לעצבן את דרור כל פעם מחדש.

"לעזאזל, תפתח כבר את הראש הזה שלך מדי פעם! יא אללה!", אמר
דרור באמצע הוויכוח, כשהחל לאבד את עשתונותיו, דברים שאביו
אומר יכולים להכעיס אותו יותר מכל דבר אחר.  "הראש שלי פתוח
טוב מאוד! אחרי שרואים מה שאני ראיתי, ועוברים מה שאני עברתי,
תאמין לי שלומדים כבר הכול, ויודעים הרבה יותר מצעירים כמוך,
אין לך מושג על מה אתה מדבר!", אמר ישראל.  "מה?! כל כך נמאס
לי מהטענות האלו שלך! אז מה אם אתה יותר מבוגר ממני? אז חווית
יותר ממני, אוקיי, זה לא אומר שאני לא מסוגל להבין דברים יותר
טוב ממך, וזה לא אומר שההשקפה שלי "שגויה" וששלך נכונה, זה
אומר שאתה ראית יותר, נקודה! אם ראית הכול ולמדת הכול, אתה
צריך כבר לדעת שלא מכלילים עמים שלמים בגלל מעשים של קבוצות
קטנות ולא נותנים למוות לעוור אותנו בכזאת קלות!". "לא רלוונטי
בכלל", אמר ישראל באדישות.  "מה לא רלוונטי!? ברור שזה
רלוונטי!!! די כבר להתייחס לדעות שלי כאילו אני ילד בן 5! אני
יודע טוב מאוד על מה אני מדבר! תפסיק להיות כל כך אטום!", "אל
תדבר אליי ככה! אני מבוגר ממך ואתה תיתן לי את הכבוד שמגיע
לי!", העיר ישראל, "מה קשור לכבוד?! אני נותן לך טוב מאוד את
הכבוד שמגיע לך, לומר לך את הדעה שלי באופן חשוף וישיר זה
להוריד מכבודך?! בדיוק להפך! אני מתייחס אליך כאינטליגנטי
מספיק להבין אותה! תוכיח לי שאני צודק!".
לפעמים אפשר להתבלבל בין המעמדות במשפחה של דרור וישראל... רק
האמא, רק לאמא יש מעמד ברור.

ישראל נכנס למחרת הביתה אחרי יום עבודה קשה במשרד, אשתו, עדנה,
קמה במהירות מהספה וחשה למטבח, לשים לו אוכל על השולחן לפני
שיצעק עליה שוב שהיא סתם מתבטלת בבית, לא שהוא יודע שהיא ניקתה
כל היום, סידרה כמה דברים בבנק ובמשרד הפנים שהיה צריך לסדר,
ועוד כל מיני דברים שלא שמים לב אליהם, כי הם מסתדרים לבד.
הוא לקח את הצלחת שלו והתיישב על הספה הימנית כשדרור ישב
באמצעית.  כמובן שהדליק טלוויזיה מיד ושם חדשות, אמרו שם איזה
משהו על איזה אזרח ישראלי שרצח ערבי בפקק תנועה, הישראלי נכנס
באוטו שלו מאחורה, וטען שהערבי עצר בכוונה כדי לחסום אותו, אז
הישראלי יצא מהאוטו ודקר אותו מיד.  כשישראל שמע את הנאמר, מיד
העיר "צדיקים יש במדינה הזאת אני אומר לכם, צדיקים", ניתן לנחש
לבד איזה וויכוח פרץ בחדר ונמשך עד השעות הקטנות של הלילה, רק
שהפעם, דרור חש התקדמות מאוד משמעותית, אחרי צעקות כה רבות,
וויכוחים כה רבים, ישראל הודה שהוא קיצוני בדעותיו, כנראה בגלל
מה שהוא עבר, אבל מעכשיו הוא חושב באופן אחר ויפסיק להכליל
ויתחיל קצת לפתוח את ראשו.

למחרת, בדיוק אותו תהליך, עדנה חשה במהירות לעבר סיר תפוחי
האדמה עם הבשר,  לאחר שישראל צעק עליה שלמה זה צריך לקרות כל
פעם, כמובן.  דרור הדליק טלוויזיה,
שמעו על איזה חבורת נערים ישראליים שהרביצו לילד ערבי בבית ספר
שלהם, כי הוא אמר שהוא לא מאמין באלוהים של היהודים, כמובן
שהיו בכיתה עוד כמה שאמרו שהם לא מאמינים באלוהים, אך לא שמו
לב אליהם.  הילד הערבי עכשיו במיון עם ריאה שקרסה, כך נאמר
באופן קריר על ידי הקריין ועברו לנושא של ההכנות לקראת יום
העצמאות.
ישראל שמע ואמר "צדיקים יש במדינה הזאת אני אומר לכם,
צדיקים!".


כלב הנושך עובר אורח, חורץ דינם של כל הכלבים?
סלע הניצב איתן תמיד, סופו להחמיץ את העולם החדש משום שלא
התגלגל בדרכו שלו וחזה בשינוי.
To be a rock and to roll - your way through