זה לא שטוב לי כשרע לך, אני כל כך אוהב.
אבל רע לי כשטוב לך, ואת לא איתי.
רע לי כשטוב לא קשור כבר אלי.
רע לי כי אין לי אותך לצידי.
אדרוש בשלומך וארצה טובתך,
אך עמוק שם בלב מר יהיה וקשה.
אנסה להדחיק ולשכוח אותך,
לא אוכל לעולם למחוק זכרונך.
הפתעת את עולמי, כשבישרת בשורתך.
אך שמחתי כל כך בשימחתך.
שמחתי ונעצבתי, נסוגתי אחור.
ידעתי שלא אראך עוד, שלא אחזור.
דמיונות התנפצו כמו גלים על מבצר.
ואני לבדי להתמודד פה נשאר.
את תמשיכי לחיות תחייכי ותאירי,
ואני זכרונות אעלה, אם תרשי לי.
אני שמח שטוב לך, באמת מאושר.
אך הלב, והעצב, נכון... מר לי, מר.
העולם לא בנוי למשחקים שכאלה,
ועל כן אשא זאת ואסבול את הסבל.
אני עשיתי, גם את, שנינו ביחד,
את המשכת במעופך, אני חזרתי לבד.
לא אראה שמחתך, רק אזכור ואדע,
שאלולא עכשיו שמחת, חיי היו לאגדה.
מקווה רק לטוב, אתפלל לשלומך.
ומה לעשות, גם לשלום בעלך...
הוא בחור דיי נחמד, מקווה שזה טוב,
לעולם וגם לך, שתחיו יחדיו לרוב.
ואני במסע חיי אמשיך לצעוד,
אעצור אעמוד, אמעד ואנדוד.
אוהב אותך מאוד, שונא את זכרונך,
שמח שהכרנו, מנסה קצת לרכך.
היי שלום ילדה, אומר לך בדמעות.
היה מאוד נחמד לחוות יחד חוויות.
אביט על בת הכפר, וזכרון מתוק
נשאר כך בליבי, יביא איתו גם צחוק.
זה מה שקורה כשחיים בהזיות,
ולפתע המציאות משנה תחזיות.
היי שלום ילדה, אחייך וגם אכאב.
כבר לא רוצה שניפגש, לא נהיה יחדיו.
שלום לך אגדה, שלום לך דמיון.
חזרתי אליך עולם אכזר, עולם ההגיון.