אלוהים!
כנראה שאני נואשת, לא יודעת למי לפנות, לא יודעת מה לעשות,
מרגישה שאני משתגעת!
יש לי לאחרונה כל כך הרבה תסביכים, אין לי למי לשפוך אותם, וגם
ככה אף אחד לא מבין אותי, אני לא כמו כולם...
לפעמים אני כל כך רוצה שכולם ימותו, להשאר לבד בעולם עם השגעון
החולף שלי. ולפעמים אני רוצה להתחיל הכל מחדש. למחוק את
הטעויות הכל-כך מכריעות בחיים שלי ולהתחיל מחדש.
או אולי בעצם, אם אני אמות, מצד אחד כל הבעיות שלי ייגמרו ואני
אשאר צעירה לנצח. פתאום כולם יבינו כמה שהם אהבו אותי וכמה
הייתי חשובה להם, והם ייבכו, ויהיו נורא מזועזעים ויחפשו
אשמים. בעצם, הם באמת אשמים. אף אחד לא לוקח אותי ברצינות, אף
אחד לא מבין שלכל דבר שאני אומרת ועושה יש מטרה. והם, שוב,
חושבים שאני סתם עוד פעם צוחקת.
מצד שני, לסיים חיים כל כך מהר. מי יודע? אולי אני אמצא את
עצמי בעוד 20 שנה עם בעל שאני נורא אוהבת, כמה ילדים חמודים,
אושר, אהבה, כסף וחברים. פרדוקסלי לא?
פה בעצם אתה נכנס לתמונה, אולי תיתן לי איזה סימן? מה אני
עושה, לאן אני ממשיכה מכאן?
אפשר גם להרוג אותי באיזה צורה טראגית, תאונה או פיגוע או משהו
כזה (בלי להתערב בהחלטות או משהו!!).
אני גם לא רוצה לקחת לידיים שלי את מה שלא צריך להיות בהן גם
ככה. אני כבר מספיק מסובכת, לא??
אבל אלוהים! אני סובלת! אני לא מאושרת, וזה לא צריך להיות
ככה....
בבקשה!