[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עמוס צח
/
את באה?

לילה במגרש הכדורסל של רחוב 56  בברונקס. המשטח כמעט ריק.
האור  החלש מהזרקורים משך אליו יתושים שיכולת לראות אם הסתכלת
אליו.
ארבע נערים משחקים שניים על שניים, ועוד שלושה שחורים בגיל
העמידה ספק הומלסים ספק דלוקים הרימו אליהם מדי פעם גבה כשנשמע
רשרוש רשת הסל העשויה טבעות ברזל קטנות.
מהצד השני של המגרש ישבה דפי, מחכה לחבר הדפוק שלה שיגמור כבר
לשחק, ועם הכסף שיביא מההימור עם המשחק הם יוכלו להכין ארוחת
ערב.
היא הייתה בהריון עכשיו, וכבר קשה היה להסתיר את הבטן.
בימים שהמשחק היה נגמר לא טוב היא הייתה הולכת לישון רעבה. היא
והתינוק שלה.
היא לא התלוננה או משהו כזה. היא ידעה שהמצב היה יכול להיות
גרוע יותר. פעם הוא אכן היה יותר גרוע, כשהתגלגלה במשך כמה
חודשים ברחוב, מחפשת בפחי אשפה, מסתירה את פניה כדי שלא יראו
את יופייה, ובלילות מסתתרת תחת שמיכה דקה באיזה פינה.
אבל עכשיו החורף הגיע. היא בהריון. ג'ים, החבר שלה דואג לה. יש
לו איזה מקום שהם חולקים עם השותף שלו. היא מרוצה. יותר מזה
היא לא צריכה.

מרוב שעמום היא מנמנמת. משתדלת להתעלם מקריאות הניצחון על
המגרש או מהיתושים המציקים.
נראה שבאמת נרדמה לכמה דקות, כי כשפתחה את עיניה לא יכלה
להאמין הזה קורה. לא עוד פעם.
הפנסים של שמונת ניידות המשטרה האירו את המגרש כמו דיסקוטק
ביום שבת בלב מנהטן, אך הרעש שהלך והתחזק לא היה של סירנות
המשטרה, אלא של משהו אחר. המסוק שהתמקם מלמעלה האיר עם המגרש
בעוצמה שלא ניתן היה להסתכל אליו. אפילו בצוהרי היום המגרש לא
זכה לאור חזק כל כך.
כל מי שהיה במתחם כבר מזמן ניסה להימלט. באזור הזה אף אחד לא
מחפש התקלות מיותרת עם המשטרה באמצע הלילה.
אבל הפעם השוטרים לא חיפשו סמים. גם לא משהו אחר. לאחר בדיקה
מהירה של הבחורים הם שוחררו. נמלטים משם כל עוד נפשם בם.
אבל היא לא ברחה. לא ניסתה אפילו. לא משה ממקומה. לא הניעה
עפעף.
המסוק הנמיך לאיטו ונחת במרכז המגרש. הרוטור כבה, וארבעה אנשי
אבטחה במשקפי שמש נצחיים הניעו מבטם סביב.
לפני שהוא ירד מהמסוק, תומס נילסון לחש באוזנו: "אדוני, תרשה
לי לחזור ולומר שאני חושב שזה לא רעיון טוב. אני לא יכול לערוב
לביטחונך כאן"...
ולפני שהספיק להשלים את המשפט, הנשיא כבר פסע במהירות לעבר
דפי.
הוא הגיע אליה, אך היא לא עשתה אף תנועה.
"אני מצטער על ההפרעה", הוא ניסה לפתוח בנימה מתבדחת.
"אני לא רוצה לעכב אותך מעיסוקייך, אז אגש ישר לעניין".
היא עדיין לא העלתה מבטה אליו. נועצת עיניה על נעליה הישנות,
מתחבאת בין תלתליה השחורים.
"אני מתלבט אם לרוץ בפעם השניה. שלוש וחצי שנים כבר עברו
ואומרים שיש לי סיכוי. שמעתי שאת בהריון, וזה משנה לגמרי את
התמונה."
הוא נאנח והמשיך:
"את יודעת שאני אוהב אותך, דפ, ואני רוצה אותך לידי. אני אומר
לך עכשיו שאני מוותר על הכל. הכל! אם רק תגידי שאת חוזרת
הביתה. אני אסדר אותך ואת הילד. לא יחסר לך דבר. אני מבטיח.
אבל זה יהיה הרבה יותר מסובך לעשות באמצע הכהונה".
הוא פלט אנחה והיא המשיכה לשתוק. הוא הושיט ידו לכיס פנימי
והוציא ממנו כסף.
"יש פה עשרת אלפים. אני מקווה שזה יספיק לזמן הקרוב.
ובכרטיס הזה יש את המספר האישי שלי. את יכולה להתקשר מתי
שתרצי.
אני צריך לקבל החלטה עד סוף השבוע הבא".
הוא התכוון לקום ואז ניסה ואמר עוד משהו: "אני מתגעגע אליך,
דפי. בבקשה - חזרי הביתה!"
הוא קם והלך משם. תוך שניות נעלמו האורות, האנשים והמסוק, והיא
הייתה לבד. שוב.
מכיס פנימי בחולצתה היא הוציאה מצית. הדליקה להבה חזקה ושרפה
את כרטיס הביקור. את הכסף השאירה שם. מישהו אחר כבר יעשה בו
שימוש. היא פנתה ללכת משם. לחפש את ג'ים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
דבק יו הוא דבק
כל כך גרוע שהוא
לא מדביק פיסת
סלוטייפ לפיסת
מסקינטייפ!



חסה בחוג יצירה


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/3/02 0:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמוס צח

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה