תמיד כשהיא הולכת, היא חוזרת אחרי כמה ימים, היא לא מצליחה
להבין שגם כשכועסים לא יכולים לברוח מהבעיות.
היא אומרת שזה בשביל להרגיע את עצמה שלא תגיד דברים שתתחרט
עליהם.
לפעמים הוא מקווה שכן תתפרץ עליו, אולי אז ידע מה היא חושבת.
אבל לא, הוא אף פעם לא יודע מתי תעלם שוב ולכמה זמן.
ביחסים ביניהם הוא הולך על קצות האצבעות, מפחד להבריח אותה.
ונראה שזה בכלל לא משנה אם הם נשואים, לא נראה שהיא מבינה את
הקונספט של - נשארים ופותרים יחד.
כבר ארבעה ימים היא לא נמצאת.
והוא יוצא מדעתו, מה עשה? איפה טעה? איך למנוע את זה בעתיד? זה
בכלל היה באשמתו?
והיא, מתי תחזור? ועם מי היא עכשיו, מי רואה אותה כועסת
ומתחרטת, מי זוכה בה?
מתבונן בטבעת על האצבע, מתכת חסרת משמעות, על היד שלה אין סימן
למתכת, יש פס שיזוף שמראה שפעם היה ביניהם משהו ועכשיו זה רק
דוהה ודוהה.
והנה הדלת נפתחת והיא נכנסת פנימה, פניה אטומים, שערה פרוע,
בגדיה מתערטלים סביבה.
היא עוברת לידו, כמו קרחון, לרגע הוא משתעשע במחשבה שאולי היא
עדיין כועסת והיא פה לדבר.
היא ניגשת אל חדר השינה, מוציאה מהארון מגבת - 'יש מים?' -
שואלת.
יש מים?!, הוא חושב ורוצה לבכות ולהפשיר אותה, במקום עונה כמו
תמיד - 'כן, לא חמים.'
היא מהנהנת והם נפרדים אל מאחורי הדלת, נפרדים? פרודים? אולי
כשתצא ישאל אותה, אם יעז.