יום אחד חבר שלי בא אלי ואמר לי שהוא חייב לספר לי סיפור.
טוב, אמרתי לו והוא התחיל לספר לי:
יום אחד לפני שהוא הלך לישון, הופיעה עלמה מהכפר ושאלה אם הוא
יודע מה השעה.
הוא שאל אותה אם היא מנסה להתחיל איתו. היא לא ענתה, היא
הסמיקה קצת.
הוא אמר לה שהוא מכיר מקום ששם יודעים מה השעה בכל מקום בכל
זמן, אבל היא צריכה לנסוע איתו לשם.
היא הסכימה מייד, היא גם האמינה כמובן, כי היא עלמה מהכפר.
הם נכנסו לרכב, דייהטסו שרד שנת 76'. הוא אמר לה שזה היה רכב
פאר בזמנו והיום הוא שווה המון בתור מוצג ארכאולוגי. זה עשה
עליה רושם והיא צחקקה כדי לעשות לו מצברוח טוב.
נסעו. בדרך נכבה לו המנוע כמה פעמים, הוא הסביר לה שזה בכוונה
בכדי לחסוך בדלק. היא ממש התלהבה איך שהוא חושב על הכל,
והמשיכו לנסוע.
הם הגיעו לחוף הים, שם נתקע לו הרכב בחול. הוא אמר לה שלא אכפת
לו בכלל כי יש לו המון כאלה, ואולי יחזרו בכלל במסוק שלו וזהו.
היא שוב האמינה.
הוא אמר לה שבכדי להגיע למקום הזה חייבים ללכת ברגל, כי הם
בודקים אם התאמצו מספיק בכדי לדעת את השעה. הוא סיפר לה גם שהם
מסתכלים בכפות הרגליים אם יש שם גרגרי חול.
אז הם ירדו ברגל, יחפים, והלכו לאורך החוף...
היא המשיכה ללכת, והסתכלה עליו כל הזמן. הוא הביט דוקא בגלים
המתמוססים על החוף...
אחרי שהלכו הרבה זמן, והגיעו כבר להרצליה, הוא אמר לה שנראה לו
שאולי המקום הזה לא קיים וכדאי שיחשבו מה לעשות. היא אמרה שהיא
תשמח לבלות איתו את הלילה בשיחה.
הם אכן בילו.
ולמחרת החזיר אותה הביתה.
הוא גם הזמין גרר שיחלץ לו את הרכב.
הוא לא שמר איתה על קשר.
שאלתי אותו איפה הכפר הזה שהיא גרה בו.
אבל הוא לא היה מוכן לענות.

קניתי ממנו את הרכב. דווקא מחיר סביר.
אם אתם מכירים את הכפר הזה תגידו לה שהיא שכחה אצלו את הנעליים
ברכב.
זה אצלי בבית בינתיים.



תודה.