New Stage - Go To Main Page

ריין קינג
/
מלאכי השקט

ירון היה ילד חכם, מאז שהוא היה ילד קטן הוא רצה להיות מן
מדען-טילים כזה שיוצר המצאות חשובות, תורם לעולם ומקבל איזה
פרס נובל או משהו בסגנון. הוא אף פעם לא באמת המציא משהו, חוץ
מכל מיני טריקים קטנים שהקלו עליו. הוא היה תלמיד מצטיין
בתיכון, אחד שזה בא לו בקלות. אבל הוא לא היה מן מדען בודד, או
מתנשא, הוא בסך הכל שמע מוזיקה טובה והיה בן אדם מאוד מתחשב
ונחמד כלפי חבריו כך שכולם נהנו להסתובב איתו, היו לו דיי הרבה
חברים וגם חברה.
חברה של ירון הייתה מאוד יפה,  היא הייתה שזופה עם שיער שחור.
קראו לה יעל, אבל זה לא היופי שלה שממש שינה לירון.



ירון עדיין יכול לזכור מתי הוא פגש אותה פעם ראשונה, יום שישי
אחד שהוא יצא לאיזה בר ושתה קצת , לא מספיק בשביל להיות שיכור
לגמרי. הוא ראה אותה יושבת לבד בפינה ושותה קולה, שיעשע אותו
העובדה שהיא שתתה קולה, אולי היא שכחה שזה בר משקאות הוא חשב
לעצמו.  הוא תהה למה היא לבד, אז הוא הלך והתיישב לידה והם
התחילו לדבר.
מסתבר שהיא אפילו נמצאת איתו באותו הבית ספר ושלירון ויעל היה
המון במשותף, בתכונות האופי הם היו דומים כמעט בהכל, אולי היו
להם חילוקי דעות ממש קטנים לגבי דברים מאוד קטנוניים ודיי חסרי
חשיבות.
אחרי שהם דיברו קצת הוא גילה שהיא חכמה כנה ומתחשבת ולאט לאט
הם התאהבו.
הם היו מדברים כל הפסקה, מדברים שעות בטלפון, נפגשים בלי סוף
עד שכל הבית ספר לא הבין איך לא נמאס להם אחד מהשני...
הם פעם אחת יצאו לאותו הבר ההוא שבו הם נפגשו ודיברו וצחקו,
הפעם יעל גם שתתה קצת, היא חשבה לעצמה שלא יזיק להיות קצת
שמחה. היה אפשר לראות בעיניים שלהם את הזוהר של ההערצה אחד
כלפי השני ועד כמה שהם רוצים אחד את רעהו, כאילו אין שום דבר
בעולם שיוכל להפריד ביניהם.
יותר מאוחר בערב הם חזרו לביתו של ירון ובפעם הראשונה בחייהם
לאחר שהם היו ביחד כבר כמה חודשים הם התנו אוהבים ובכל חייהם
הם לא הרגישו כל כך נפלא. הם היו שמחים וצוהלים כל היום והיו
מדלגים להם בשמחה ועוזרים לאנשים כמה שהם רק יכולים והכל מרוב
ההיפראקטיביות הזו של האהבה.
בגלל שהם היו כל כך דומים ירון נורא אהב אותה, הוא חשב שהוא
היה עם מישהי שהוא יודע הכל עליה והיא יודעת הכל עליו והוא
יכול לסמוך עליה בכל דבר.
הם היו ביחד כמה חודשים, חודשים שהוא היה מתאר כהכי מאושרים
בחיים שלו, אבל בסוף זה נגמר. היא זרקה אותו, אמרה שהיא מרגישה
רע עם כל המערכת יחסים שלהם ושהיא חייבת להתרחק.



לירון היה ממש ממש קשה עם כל הקטע הזה, הוא היה חוזר מבית הספר
הביתה, נכנס לחדר שלו, שומע קצת מוזיקה ובזמן שהוא היה רואה
טלויזיה או עושה שיעורים, אתם יודעים, דברים יום-יומיים הוא
היה מעלה במוחו מחשבות ששואלות את עצמו כל הזמן מה הוא עשה
שגרם לה להיפרד ממנו?
המחשבות האלה שתמיד היו עולות לו בראש, הוא היה קורא להם מלאכי
השקט.
הם תמיד היו עולים במוחך בזמנים הכי לא רצויים, לפני שאתה הולך
לישון, כשאתה הולך לבית ספר, או הביתה או כל דבר קטן.
ירון שנא את מלאכי השקט, הם תמיד היו מפריעים לשקט הנפשי שלו.
זה לאו דווקא בגלל מערכות יחסים, הם מדברים אליו גם בריבים
גדולים עם ההורים או האחים או כשאתה עושה משהו שאתה מתחרט
עליו, למשל פעם אחת ירון רב עם אבא שלו, הוא ממש עצבן אותו כי
הוא התחיל לתחקר אותו לגבי כל מיני נושאים שהוא לא רצה לדבר
עליהם ואבא שלו לא יכול לקלוט שכשאומרים לא זה לא, אז ירון
התחיל לדבר אליו בגסות ואחר כך אביו כעס עליו עוד יותר.
כשהשניים סיימו לצעוק אחד על השני אז ירון נשאר לבד בחדרו
ומלאכי השקט התחילו את מלאכתם, אמרו לו עד כמה שזה לא היה בסדר
מאביו לתחקר אותו ככה וכמה שנמאס לו מההתיחסות המגעילה הזאת.
גם פעם אחת ירון היה חייב לנצל את אחד מהחברים הלא-כל-כך טובים
שלו למטרת האינטרסים הפרטיים שלו, עד כמה שהוא לא רצה לעשות את
זה כי הוא לא אוהב לפגוע באנשים הוא עשה את זה כי הוא היה
חייב. המעשה לא ממש משנה, לאחר מכן מלאכי השקט כבר עשו לו
מספיק יסורי מצפון.



הוא נזכר שיעל אמרה קצת זמן לפני שהם נפרדו שהכל קרה מאוד מהר
ושהם היו צריכים לקחת את זה יותר באיטיות.
זה שיגע אותו במשך ימים אם זה היה למה שהיא זרקה אותו אז הוא
דיבר איתה והיא אמרה שהיא לא יודעת, יכול להיות שכן אבל היא לא
יודעת, פשוט הייתה לה הרגשה רעה בדיוק כפי שהיא אמרה ולא היה
לה הסבר ללמה היא עשתה את זה והיא לא רוצה לחזור או לנסות
להיות ביחד כי היא לא רוצה להרגיש את ההרגשה הזאת שוב.
ירון אהב את יעל כל כך הרבה  שהוא לא היה מוכן לוותר על כל
הדבר הנפלא שהיה ביניהם בכזאת קלילות, הוא היה חייב לנסות לתקן
את זה.
פעם אחת שהוא ישב בבית שלו והקשיב למוזיקה, הוא חשב על רעיון
שהיה לו פעם למכונת זמן, ופינטז על חזרה בזמן לימים שהם עוד
היו ביחד. אז הוא החליט, שהוא ינסה להגשים את זה.



במשך 10 שנים ירון עבד על מכונת הזמן, הוא היה מקשיב יותר
ברצינות לשיעורים המדעיים שלו, לאחר זמן קצר גם סיים את התיכון
ולקח אקסטרה קורסים ועבד יום-יום על המכונה. הוא חשב על יעל
ועל הזמנים הטובים שהיו לו איתה, על מגע שפתיה הרכות ועד כמה
שהוא מתגעגע למגע שלהן, לא עבר יום בעשר השנים הללו שהוא לא
חשב על יעל ועל הזוהר בעיניה כשהיא הייתה מסתכלת עליו. אלוהים
יודע שהוא עשה כל שביכולתו בבניית המכונה הזו עד שהוא הצליח
בסופו של דבר.
ירון עמד והסתכל הגאווה על המצאתו, המכונה הבריקה קוראת לו
להשתמש בה.
הוא התהלך עם גב זקוף והתקרב לאט לאט למכונתו. ירון נכנס אל
המכונה ובפנים היא הייתה מלאה בשלל המוני כפתורים בדיוק כמו
בתא טייס של מטוס. בעודו יושב במכונה ומסתכל על הכפתורים הוא
התחיל ללחוץ על קומבינציה מסוימת של כפתורים ואז הוא התחיל את
המסע שלו בזמן שהזכיר לו קצת את התחושה שנרדמים לשתי דקות
ומתעוררים בבהלה.
הוא התעורר חזרה במרתף שלו, רק 10 שנים קודם. דבר ראשון שהוא
עשה היה להרים טלפון ליעל. הכל היה כרגיל, הם היו ביחד שמחים
ומאושרים, הוא הרגיש כזאת הקלה לדעת שהיא שוב פעם ביחד איתו.
אז עכשיו הוא החליט לקחת את הכל הרבה יותר באיטיות ובזהירות.
הפעם הוא היה נחוש לא לתת ליחסים בינהם לההרס, שהפעם הוא לא
ימהר מדי שהוא לא יעשה שום טעות. בפעם הזאת הם היו ביחד במשך
שנה וחצי, אבל גם הפעם בא הסוף. יום אחד הם קבעו להיפגש בפארק
ליד הבית של יעל, הם תמיד נפגשים שם בשביל ללכת אליה. בפארק
הזה היה עם כמה עצים, דשא, קצת מתקנים לילדים קטנים וכמה
ספסלים לישיבה. הוא ראה אותה יושבת בספסל בפארק רק שהיא לא
בדיוק חיכתה לו. הוא ראה אותה מתנשקת עם מישהו שהוא הכיר
בשטחיות. זה היה אסף איזה ערס.
הוא הכיר אותו, הוא זכר פעם אחת שהוא וחברים שלו שיחקו במגרש
כדורסל ואסף העיף אותם. הוא העדיף שלא להיכנס לעימות והלך משם.
הוא כל כך שנא את האדם הזה באותו רגע, ועכשיו שיעל זרקה אותו
בשבילו הוא היה צריך להחזיק את עצמו כדי לא לחנוק את אסף
למוות.
הוא רץ אל יעל וצועק עליה: "מה את עושה!?"
יעל עצרה לרגע ואמרה לאסף שהיא תיכף תחזור.
בינתיים יעל וירון הולכים הצידה לכמה רגעים והיא מסבירה לו:
"תראה ירון, אתה בן אדם ממש נחמד ונפלא אבל היחסים בינינו הפכו
להיות "נוחים" מידי... אין לי שום ריגוש חדש, הייתי חייבת
לעשות משהו שונה ופרוע ואני עם אסף שהוא בן אדם שונה לחלוטין
ממך וטוב לי הרבה יותר איתו מאשר איתך. אני יודעת שזה מגעיל
מצידי אבל מה לעשות, אלה החיים, אתה תתגבר."
ירון היה בשוק, הוא לא יכל לעכל את הפרידה והבגידה שיעל ככה
הנחיתה עליו בשניות! לאחר בערך רבע שעה שהוא עמד במקומו, מנסה
לעכל את כל מה שקרה הוא התחיל לכעוס, ואז הוא היה מאוכזב מיעל
שתמיד טענה שהיא רוצה מישהו אינטליגנטי, וכנה ומתחשב ובסוף היא
בוגדת בו עם איזו גורילה. הוא התחרט שהוא בכלל חזר בזמן, הכאב
רק התעצם.



ירון חזר לביתו מהפארק בבכי, הוא היה כל כך שבור שקשה לתאר.
הוא ירד למרתפו אל מכונת הזמן ונכנס אליה שוב וחזר אל המציאות
הקודמת שלו.
כל הכאב הזה, וכל הזעם הצטבר עד שלשנייה אחת של אי שפיות שבה
הוא לקח פטיש וריסק את המכונה פיסה אחרי פיסה.
עשר שנים ירון השקיע במכונה הזאת, עשר שנים! אתם יכולים לתאר
לעצמכם?
3650 ימים מהחיים של ירון שהתבזבזו לשווא בשבריר שניה כאשר הוא
חשב שיום לאחר יום הוא היה חושב על יעל ועל כמה שאהבה שלו אליה
הייתה ענקית, ואז הוא מתחיל לבכות רק מהתמונה הנוראית במוחו
שהוא רואה אותה ואת אסף מתנשקים. הוא לא יכל לעכל את זה, היה
לו כל כך קשה.
הוא תיאר במוחו שהוא תופס את אסף ומכה אותו בחוזקה עם אלה
ואפשר לראות אותו שוכב על האדמה כולו נוטף דם. אפילו כשהוא היה
כבר מת הוא המשיך להכות ולהכות ולהכות עד שניגמר לו כל הכח.
כפי שאפשר להבין, מלאכי השקט לא יעזבו את ירון בשקט להרבה הרבה
זמן..



ירון שכב עייף ומותש מול המכונה ההרוסה שלו, הייתה לו הזדמנות
שנייה הוא חשב לעצמו.
הזדמנות לתקן הכל, אך במקום, להרוס אפילו עוד יותר. במשך כמה
שעות ירון חשב על כל מה שעבר עליו. הבזקים של יעל עוברים
בראשו. פגישה ראשונה, נשיקה ראשונה, הנשיקה של יעל עם אסף,
מחשבות על מותו של עצמו, "איך היו מגיבים?" הוא חשב לעצמו.
כרגיל עוד מעשה ידם של מלאכי השקט.
בעצם ירון הגיע לאותה נקודה בה הוא התחיל ואולי גרוע יותר.
ואולי הוא למד שיש דברים שעדיף להשאיר אותם כמו שהם.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 17/1/01 18:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ריין קינג

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה