פרק 1:
ג'ואנה ריצ'ארדסון הגיעה סוף-סוף לשדה התעופה כשבידה רק מזוודה
אחת,
היא החזיקה בידה השנייה את כובעה שכמעט התנופף ברוח, כשלפתע
נתקל בה אדם שמיהר נורא להיכנס לשדה-התעופה.
מרוב המכה שקיבלה נפלה מזוודתה וכשהיא קמה להרימה היא ראתה רק
את נעליו האלגנטיות השחורות.
היא פסעה בעצלנות ונכנסה לשדה התעופה כאשר היא מקללת חרש את
האיש שדחף אותה.
"כל הנוסעים לטיסה 132 מלונדון לאיים הקריביים נא לעלות בבקשה
למטוס", קראה הדיילת.
ג'ואנה הגיעה לדלפק והגישה לדיילת את כרטיסה.
"תהני מהטיסה",אמרה לה הדיילת וג'ואנה הודתה לה ונכנסה למטוס.
היא התיישבה במטוס כאשר היא נזכרת במאורעות שקרו לה לפני
התאונה, על בעלה שמת ועל הירושה שקיבלה.
היא החליטה לנסוע לאיים הקריביים כדי לשכוח את עברה אך היא לא
יכלה, לא יכלה לשכוח.
ג'ואנה ריצ'ארדסון הייתה בשנות ה-30 המוקדמות היה לה שיער שחור
וארוך שהגיע לה עד הישבן היא הייתה רזה וגובהה היה לפחות 1.70,
היא לבשה שמלת מיני אדומה וגרביונים שחורים שהיוו היפוך לגון
עורה הלבן.
"אפשר לשבת לידך?", שאל מישהו, וכאשר הסתובבה ראתה את אותו גבר
גבר חתיך פנה אליה בחיוך ואמר, "מצטער שנתקלתי בך קודם בכניסה
של הטרמינל", "או, אז זה אתה!", אמרה בפליאה, כאשר התבוננה
וראצה את נעליו האלגנטיות השחורות.
"שמי רוג'ר דרפורד", אמר,"ומה שמך?", "שמי ג'ואנה ריצ'ארדסון",
ענתה.
"רוצים משהו לשתות?", שאלה הדיילת ורוג'ר השיב, "כן, אני רוצה
וויסקי ואת ג'ואנה מה תרצי?", "אני רוצה קולה" השיבה.
"נא להדק את חגורת הבטיחות אנו ממריאים" קראה הדיילת השנייה
והמטוס המריא.