להתמודד עם העולם לבדי
ולא לגמרי
הוא לידי
ועם זאת Away.
אני מתגעגעת אליו
וגם חושבת על אחר
זה מצב מטורף
כמו בית עם קיר חסר.
אני מרגישה בוגדת
אבל אנחנו רק ידידים.
אז מה אם צלצול ממנו מעלה חיוך על שפתיי?
אז מה אם הודעה קטנה באמצע שיעור,
מחממת את ליבי?
האם זה עושה אותי פחות נאמנה?
או פשוט ברוכת ידידים? | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.