הוא תמיד יפגוש אותנו בסוף. אני בטוח שהוא לא כל כך מרוצה מזה.
זה אפילו די משעמם אותו. תארו לכם שהייתם פוגשים כל יום אלפי
אנשים, עושים להם ראיון וממינים אותם לשני עולמות.
הוא הכי מתבאס כשיש מלחמה. כמות הממתינים אצלו גדלה פי כמה
וכמה. המערכות נופלות, הרישום מתבלבל. קרה פעם, במלחמת העולם
הראשונה, שהוא שלח מישהו בטעות לגיהינום, במקום לגן עדן.
אלוהים מה זה התעצבן עליו. ואז, הוא היה צריך לגייס יחידה
מיוחדת ללכת ולהוציא אותו משם. אתם יודעים מה זה להוציא מישהו
מהגיהינום? "להציל את טוראי רייאן" - קטן על מה שהלך שם.
מאז המקרה הזה, הוא פציפיסט. הוא הקים את תנועת השלום בארצות
הברית בזמן מלחמת ויאטנם.
הוא עורר גלים לא קטנים בימים האלו.
קצת סמים וקצת זולה, והוא קנה את כל הצעירים שם.

הוא הכי אוהב כשאיזה מטוס מתרסק. כך, כל הרשימות מוכנות כבר
מראש, כל הפרטים רשומים ומפורטים.
הוא אפילו יוצא במבצעים לא פעם: "התרסק במטוס, לא תראה יותר
אור, אבל מה שכן - קבל פטור מהתור!" וכך, כל התרסקות היא סיבה
למסיבה. הטובים מקבלים גבינות, יין וקוויאר בכניסה לגן עדן,
ואילו הרעים - 99 זריקות וולטרן לתחת - שלא ירגישו כלום כשהם
נכנסים לגיהינום.

הוא פוחד פחד מוות לפגוש בן אדם אחד. הוא יודע שמזה הוא יצא
בשן ועין. לאחר הבלגאן שעשה למערכת המשפט בישראל, הוא יודע,
שאם הוא יכניס אותו בדלת הנכונה - עדר שלם יבוא אחריו, ויביא
עוד גיהינום - לגיהינום.