בימי שלישי אסף היה בא לבקר אותה בקמפוס והיא הייתה יושבת איתו
על הדשא ומספרת לו כל מיני בדיחות שאספה במהלך השבוע האחרון.
הוא היה יושב ומקשיב לה, צוחק מהבדיחות גם כשלא היו מצחיקות
במיוחד. אחר כך הוא היה מספר לה על היום הקשה שעבר עליו
בקפולסקי היום ושאיך שהבוס שלו בקושי נתן לו ללכת בזמן הפעם,
ושמזל שהוא בכלל הגיע. אז היה מספק לה על הבלונדינית הכוסית של
אתמול. היא הייתה שולפת מיד את אחד מהקבועים שלה, כנגדו. גליה
לא באמת הייתה מקשיבה לאסף, היא הייתה בוהה בו. בהתה בשפתיו
מדברות, בעיני המשוטטות תוך כדי דיבור על פני הקמפוס בכמיהה
גלויה, של אדם דל אמצעים שאוניברסיטה היא חלום חייו, בעוד
מלצרות היא מקור כסף מסוג ד'. כך היו עוברים ימי שלישי של
שניהם.
בימי רביעי גליה ואסף ההיו הולכים לסרט בבאר שבע, נסיעה רחוקה,
אך זו הייתה המסורת. הם היו נוסעים בשעה חמש מתל אביב לבאר שבע
ומגיעים להצגה ראשונה אם הכל הלך בסדר. אח"כ הם היו יושבים
ב"סימה, אוכל ביתי אמיתי",  ומתחלקים בג'חנון וסלט. אז היו
נוסעים חזרה, שמחים וטובי לב. כך היו עוברים ימי רביעי על
שניהם.
בימי חמישי אסף היה לוקח אותה לים בהרצליה. הם היו שם משעות
אחר הצהריים ועד אמצע הלילה, לפעמים נכנסים למים ולפעמים סתם
היו מזדיינים על החוף. אז גליה הייתה מאחרת לשיעור שבבוקר. וכך
היו עוברים ימי חמישי על שניהם.
בימי שישי גליה הייתה נוסעת להורים שלה בסביון ואסף היה נוסע
לתל השומר לישון ליד אבא שלו במחלקה של המחכים להשתלות. אבא של
אסף היה צריך לב חדש. כולם ידעו שהוא לא יקבל אחד, גם כי לא
משנה כמה שעות אסף ימלצר, זה לא יספיק, גם כי לב חדש לא מוצאים
כל יום. בימי שישי האלה הם היו מתגעגעים הרבה. סופשבוע קצת
עצוב.
בימי שבת בערב היו נפגשים פגישה סמלית בדירה של גליה, אוכלים
משהו, מפטפטים, לפעמים ראו סרט בוידיאו, לפעמים היו מזדיינים
על השולחן במטבח. נרדמים לבסוף, תשושים, במקומות ביזאריים
בדירה. קמים למחרת.
בימי ראשון גליה הייתה הולכת לאוניברסיטה ואסף היה הולך למלצר,
ולא היו נפגשים, כי זה מחייב. כל אותו היום היו שוכחים זה את
זה ומכינים את הקרקע לשיחה הבאה שלהם. כך היו עוברים ימי ראשון
על שניהם.
בימי שני גליה הייתה הולכת למצוא לה איזה מישהו שרמנטי ולבגוד
באסף. לפעמים עם רועי, עם גדי או עם אלון. באופן רנדומאלי,
בדירה שלה. אסף היה הולך לפאב ותופס לו בלונדיניות לזיון
הקבוע. את הלילות של ימים אלו היו מבלים בזיעה, אנקות
ואלכוהול.
בימי שלישי הם היו מתוודים על זה בקמפוס.

כך היו. עד שגליה סיימה ללמוד ואבא של אסף נפטר, והם הפסיקו
להיפגש.

ביום רביעי אחד, אחרי שלוש שנים של ניתוק תקשורת, גליה ואלון
באו לאכול בת"א, כמיטב המסורת אחרי הסרט הצגה ראשונה. אסף מלצר
שם, תחת עינו הבוחנת של המעביד החדש שלו, עם איזו בלונדינית
שליקקה לו את האוזן כל פעם שהיה יוצא מהמטבח. היא לא ראתה אותו
המון זמן, אבל זיהתה מיד. אסף שאל את גליה בנימוס מה שלומה
ואיך עם התואר ומה חדש. וגליה סיפרה לו בדיחה ששמעה אתמול בלי
לענות בכלל.
אח"כ היא נתנה לו את הטלפון החדש שלה בנתניה ואמרה לו שהוא
מוזמן לשמור על קשר ושבאמת חבל שהם לא דיברו כל כך הרבה זמן.
אלון אכל את עצמו מקנאה אבל שתק.
אסף צלצל חמישה ימים אחר כך.
הוא בא אליה לדירה החדשה והם הזדיינו על השולחן במטבח כמו פעם.
אז הלך הביתה כדי לא לאחר מחר לעבודה החדשה במסעדה. זה היה
ביום שני בערב.
בימי שלישי אלון היה בא לבקר אותה במשרד והיא ישבה איתו בלובי
של הבניין וסיפרה לו חידות הגיון שאספה בשבוע האחרון. אלון ישב
והקשיב לה, מעמיד פנים שמנסה לפתור גם כשכבר הכיר אותן. אח"כ
סיפר לה על היום הקשה שעבר עליו בסוכנות, ושאיך שהבוס שלו
בקושי נתן לו ללכת בזמן ושמזל שהוא בכלל הגיע. אז סיפר על
הילדונת השופעת מאתמול. היא שלפה מיד.
"אסף", ירתה לעברו, "אני הייתי עם אסף".