הבחורה הסתכלה בראי. היא אמרה- את בטוחה שזה בסדר? זה לא נופל
קצת בצדדים? והמוכרת אמרה-מה פתאום נופל בצדדים, זה מונח עלייך
עשר. הבחורה עשתה עוד סיבוב מול המראה- כן? זה לא נופל בצדדים?
אני לא רוצה סתם לקחת את זה. והמוכרת אמרה- זה בסדר גמור. זה
ממש מונח עלייך יופי. זה עושה אותך סקסית. היא ארזה לה את
השמלה באריזת קרטון והסכימה לקבל ממנה צ'ק לאמצע החודש.
כשהגיעה הביתה ולבשה את השמלה אימא שלה אמרה- מה קרה לך, מה
קנית, את לא רואה שזה נופל בצדדים? והבחורה אמרה- המוכרת אמרה
לי שזה בסדר, שזה מונח עלי עשר. המוכרת- פלטה אימא שלה בזלזול-
ממתי שומעים למוכרת?
היא גם אמרה שזה עושה אותי סקסית- אמרה הבחורה. סקסית?- אמרה
אימא שלה- סקסית? את נראית כמו דלעת בתוך השמלה הזאת. מוכרות
יגידו הכל בשביל למכור. תורידי את השמלה הזאת. מחר בבוקר תלכי
ותחזירי אותה.
אבל אי אפשר להחזיר-  אמרה הבחורה. עמדו לה דמעות בעיניים.
אין דבר כזה אי אפשר להחזיר- אמרה אימא שלה בטון סמכותי- רימו
אותך, ניצלו את זה שאת תמימה. מחר על הבוקר אני הולכת אתך
למוכרת השקרנית הזאת ואני רוצה לראות שהיא לא תחזיר לך את
הכסף.
למחרת אימא שלה גררה אותה כל הדרך עד החנות עם השמלה ביד.
המוכרת לא היתה שם. היה רק בחור צעיר שסידר ארגזים של סחורה.
הוא הרים את הראש כשהן נכנסו. אימא שלה שאלה- איפה המוכרת?
היא לא פה- אמר הבחור- אני יכול לעזור לכן?
כן- אמרה אימא שלה- אנחנו רוצות להחזיר את השמלה הזאת. הבת שלי
קנתה אותה אתמול.
אני מצטער- אמר הבחור והצביע על שלט שהיה תלוי מאחורי גבו- אין
החזרות, החלפות או זיכויים.
אתה לא מבין- אמרה אימא שלה- המוכרת רימתה אותה. אני רוצה את
הכסף בחזרה.
רימתה? מה זאת אומרת רימתה?- הבחור התחיל להסתקרן והתרומם מעל
הארגזים.
- היא אמרה שזה מונח עליה יפה.
- וזה לא?
לא- אמרה אימא שלה- זה נופל בצדדים.
הבחורה לא ידעה איפה לקבור את עצמה. האוזניים שלה נעשו אדומות.
היא רצתה לברוח משם, למקום הכי רחוק בעולם. אבל היא לא זזה.
מה נופל בצדדים?- התפלא הבחור.
אימא שלה לא ענתה לו במקום זה היא אמרה לה- תכנסי ותלבשי את
השמלה, אני רוצה שהוא יראה.
הבחורה רצתה להגיד לא. באמת היא רצתה. היא רצתה למשוך את אימא
שלה החוצה מהחנות הזאת ולא לחזור לעולם. היא רצתה להפליק לה,
לאימא שלה, סטירה. אבל היא לא אמרה כלום ונכנסה בשקט מאחורי
הוילון.
כשהיא יצאה, לבושה בשמלה, הבחור שרק שריקת התפעלות. הבחורה
הסמיקה. הרגליים שלה רעדו.
מה אתה שורק- אמרה אימא שלה- אתה לא רואה שזה נופל בצדדים? מה,
אלוהים לא נתן לכם עיניים?
אני לא יודע גברת- התנצל הבחור- לי זה נראה בסדר. בסדר גמור.
בסדר גמור??!- התנפלה עליו אימא שלה- זה נראה לך בסדר גמור??!!
ככה, שהכל נופל בצדדים?? הכל אתם תגידו בשביל למכור!
הבחור לא ענה ואימא שלה המשיכה- דבר אחד אני סקרנית לדעת, אתה
היית יוצא עם מישהי שנראית ככה? אתה היית יוצא עם מישהי שלובשת
את השמלה הזאת והכל נופל לה בצדדים?
הבחור הסתכל על אימא שלה ואחר כך עליה. הוא לא ענה.
פתאום אתה לא עונה- אמרה אימא שלה בהרגשת ניצחון- פתאום
השתתקת. מה קרה? בלעת את הלשון החנפנית שלך? הכל בסדר עד שזה
נוגע לכם אישית, נכון? בואי, אמרה לבת שלה, נלך מפה, כולם פה
שקרנים, בא לי להקיא.
שניה לפני שהן נעלמו מעבר לדלת צעק הבחור- דווקא כן! דווקא כן
הייתי יוצא איתה! אבל כבר היה מאוחר. הן לא שמעו. לבחורה היה
נדמה שהיא שמעה משהו אבל היא לא היתה בטוחה. אימא שלה אמרה-
שקרנים, כולם שקרנים.
והבחורה, היא הרגישה צביטה קטנה בלב, או שאולי החולצה שלה
היתה צמודה מדי ולחצה לה על החזה.