"לבת היקרה שלי מכל, שפע נשיקות,שפע ברכות,המון איחולים מכל
הלב
את שייכת לזן מיוחד של תומרים, מזל טוב ליום הולדתך, המון
נשיקות והצלחה בעתיד מאבא".

תודה אבא עניתי כתגובה לSMS שהוא שלח לי, הוא זכר את יום
ההולדת שלי, לא כמו שהוא שכח את של אחי, את שלי הוא זכר...

אבא יקר שלי.
זה נחמד לפחות לשמוע משהו ממנו, אחרי הכל הוא אף פעם לא
בבית,יש לי תמונות מימי הולדת מוקדמים והוא לא מופיע בהן, אני
זוכרת אז שהייתי רצה לצלצל אליו שגיליתי שגם הפעם הוא לא יהיה
ביום ההולדת שלי ואז הוא היה שוטף אותי בחמת זעם של הנאום
הכלכלי -"אני מביא לחם לשולחן ואת באה אליי בטענות..."
אז אסור היה לנו לבוא בטענות אף פעם... ואסור היה לנו לצעוק
כשלא הגעת ליום הורים למרות שהבטחת, להצגות סוף שנה, לערבי
כיתה, בחגים ,בשמחות... אסור,זה היה טענות...
הכי מצחיק אבא שמגיל 4 דחפת אותי לשחות, זרקת אותי למים ואמרת
לי תשחי, ושחיתי כמו שציווית, היום אני רואה איך מלמדים ילדים
לשחות ואני משתעשעת במחשבה שאותי לימדת לשחות תוך כדי טביעה
ואותם מלמדים כשמחזיקים אותם...אז דחפת אותי לשחיה שאני אהיה
כמוך "מיני-יוצאת שייטת" בגיל ינקות, ואני זוכרת את התחרות
הראשונה שלי שזכיתי במדליות זהב, אני זוכרת מתאמצת במים רואה
אותך הולך עם ההתקדמות שלי מחוץ למים, מחייכת לעצמי לא חושבת
על התחרות לא רואה את הסוף של הבריכה בכלל, שומעת אותך שואג
ואני בראש שלי זה בשביל אבא, אבא יהיה גאה בי... וזהו זאת
התחרות היחידה שהגעת אליה, ובסוף שהגעתי לארציות, התחרות
החשובה ביותר בשבילי וגם חשבתי שבשבילך... לא הגעת, והחלטתי
לפרוש ואני זוכרת שלא דיברת איתי כמה חודשים ארוכים, ואז היה
לך יום הולדת וקניתי לך חולצה עם הדפס "לאבא אוהבת מנאנו"
והלכת איתה כל הזמן והתגאית כמה אוהבים אותך בבית... תמיד
רדפתי אחרי הגאווה שלך כאילו התמכרתי לעידודים שלך וכשהיית
מספר לכולם על הבת שלך אבל לא משנה מה הייתי עושה זה לא היה
מספיק טוב...
כשהייתי הולכת מכות, משחקת אותה קשוחה ורצה לספר לך, היית
מבסוט עד הגג, כשסיפרתי לך ששברתי לסוחר סמים ת'אף היית מאושר
דרשת שאני אספר לך את הסיפור הזה שוב ושוב, כשרבתי עם המורות,
ובאת לביה"ס וצחקת עליהן, אמרת להן שאני צודקת והן אטומות
באמת...
וצעקת על אמא שבכתה כשטסתי לבד ללונדון ואתה עודדת על העצמאות
שלי... כשהתגייסתי למשטרה היית גאה כבר ראית אותי קצינה, ששמעת
שאני אשרת בשטחים היית כל כך מרוצה, אפילו בתחילת המהומות
כשירו עליי התקשרתי לספר לך היית מרוצה כל כך מרוצה שממש צחקת
ואני שמעתי את אמא מאחוריך בבהלה ובוכה וצחקנו עליה יחד...
למרות שאני הרגשתי בדיוק כמו אמא...
תמיד היית חסר לי, אבא וידעת את זה כי תמיד ניסית לפצות אותי
בכסף... אני זוכרת שגרתי לבד וסממנים של שתיה מרובה החלו לעלות
ורצו להעיף אותי מהמשטרה ובאת והוכחת להם כהרגלך שאני לא
אלכוהוליסטית והתחלת לעשות ביקורי פתע בדירה שלי עד שמאסתי
וחזרתי הבייתה... ופחדת שאכנס לסמים, ופחדת מכל בחור שהבאתי,ו
פחדת שאיימתי להתאבד, אני זוכרת שהתגייסתי והיינו בכאסח, לא
דיברנו כבר כמה חודשים וכשבאתי לחבק אותך נראה לי שזאת הפעם
הראשונה שחיבקתי אותך התחלת לבכות... אבל עדיין הפנים שלך היו
קפואות...
אני זוכרת את הבעיטות שבעטת בי בבטן כשהייתי בת 10 או את
הסטירה שחזרתי מאוחר, הרוב הדחקתי ואולי אני פשוט יודעת שזה
חיזק אותי... אבל תמיד ידעת להכנס לתפקיד של האבא זה עשית טוב,
לכשהיית בבית, ולכשהיית צריך! נותן נשיקה בראש מביא 100 שקל,
הולך לישון...
זכורה לי פעם אחת שקמתי נגדך אבא, שחשבתי שאתה רוצה להכות את
אמא, אף פעם לא היית עושה את זה אבל לי זה נראה אמיתי מדי,
ותפסתי אותך בגרון ואיימתי עליך, היית בהלם, נעלבת ונעלמת ולא
ראיתי אותך איזה שבוע, אלוהים יודע איפה היית, ומה עשית, זה מה
שאני ואמא תמיד אומרות עליך... אף אחד לא יודע למעשה איפה אתה
רוב הזמן,
אולי אצל המאהבת, או אצל חברים...אי אפשר לדעת...
אני כועסת עליך רק על דבר אחד שנתת לי לחיות בלי אבא...
אני לא באה בטענות...
נאנו שלך