שבע מאות שנים לפני שאפנת הדכאונות הקיומיים הגיעה לתל אביב,
כבר הבינו הסמוראי היפנים את משמעות החיים: המוות. והרי מה
מפריע לנו, המערביים?  כל צרותינו מתחילות במחשבה על איך, בעוד
כמה שנים, נעזב ונישכח, ואז נמות ונרקב מייד.  

ומה שווים חיי הריגוש, אם בסופם רק מוות חסר משמעות? למה כל
העשייה, אם כל מה שיזכר מדמותינו יהיה תמונה מטושטשת של ישיש
תשוש, וכל שידעו לספר עלינו יסתכם בשתי מילים, שאחת מהן, במידה
והצלחנו בחיינו, תהיה "קמצן"?

הכל, אם כן, טמון באיך שידברו בנו האנשים. וכאן נכנסים היפנים
לתמונה. טקס החרקירי עתיק היומין הוא דרך למות באופן שיזכר
לזמן רב. חרקירי מוחק בושות, ומשכיח ריחות-פה רעים.  החרקירי
יקפיא אותך לנצח בדימיונם של האנשים: צעיר, עיקש, ואדון
לגורלך. שלא לדבר על ההוקרה הבינלאומית - או לכל הפחות יפנית -
לה יזכה המעשה.

השורות הבאות יסבירו לך כיצד לבצע את החרקירי. הקפדה על האמור
להלן תמנע סבל מיותר, ותסייע לך להשאיר רושם בלתי הפיך על
סובביך. מותך יכול להיות הדבר המשמעותי ביותר שעשית אי פעם.

א. ראשית כל צריך סיבה. חרקירי לא עושים סתם. הסמוראי היפנים
אהבו להתאבד כהודאה בכשלון, ככפרה, כפיצוי, כהבעת נאמנות, או
כמחאה שקטה. תהיה סיבתך אשר תהיה, רצוי כי הכבוד למשהו או
למישהו יעמוד במרכזה. חרקירי בגלל פיטורין סתם יהפכו אותך
לקוקו.

ב. חרקירי דורש מינימום של שני משתתפים: "קישאקונין" ומתאבד.
הקישאקונין חיוני לטקס, שכן תפקידו יהיה לכרות את ראשך בחרב
חדה, מייד כשתסיים לבקע את הבטן שלך בסכין. תפקיד הקישאקונין
מרכזי בימינו, כשמוות מדקירה בבטן הוא לא רק ארוך וכואב, אלא
גם בכלל לא בטוח.
  גם בחירת הקישאקונין חשובה ביותר. עליו יקום ויפול טקס
החרקירי. מכת החרב חייבת להיות חדה ומדוייקת, כך שהראש ישאר
מחובר לצוואר בפיסת עור דקה ולא יתגלגל על הרצפה לעיני כל.
קישאקונין לא מקצועי עשוי להפוך את כריתת ראשך לאירוע מלוכלך,
כואב ומעורר בעתה. הסמוראי נהגו לבחור בחבריהם הקרובים למשימה
זו. במקרה שלך, רצוי שתבחר מישהו מקצועי ומנוסה, גם אם זר.

ג. לטקס יש להתלבש באלגנטיות ובטוב טעם. קימונו עדין נחשב
לבחירה קלאסית. סמוראי רבים נהגו גם להתאפר, למקרה שמכת
הקישאקונין תהיה חזקה מדי, וראשם יעופף בחדר.

ד. החרקירי עצמו מתקיים בישיבה. המתאבד יושב על מחצלת פשוטה
במרכז החדר, המוזמנים סביבו. לשמאל המתאבד כוסית סאקי, ולימינו
נייר ועט. הטקס נפתח בפרידה יפנית קצרה ואסטתית: פירוט סיבת
ההתאבדות, לגימת סאקי, וכתיבת שיר קצר. מומלץ להיצמד לשלבים
אלה.  רצוי גם לחשוב מראש על השיר. לאף אחד - כולל אותך - לא
יהיו עצבים לחכות עד שתגמור לבחור מילים ולסגנן. מומלץ אפילו
להשקיע בבית כמה שעות טובות באימוני קליגרפיה, כדי שההתרגשות
והלחץ לא ימצאו דרכם אל כתב היד.

ה. לאחר הפרידה עליך לחשוף את פלג הגוף העליון ולבקש סכין.
בתוך שאתה נוטל את הסכין ועוצם עיניים בפעם האחרונה, על
הקישאקונין להעמד מאחוריך בחרב שלופה. ביקוע הבטן מתבצעים בשני
חיתוכים חלקים: אחד משמאל לימין, והשני מלמעלה למטה, כששניהם
נפגשים בקורקבן. בערך בשלב הזה צריך הקישאקונין להנחית את החרב
על צווארך ולהעניק לך חיי נצח.

טקס חרקירי טוב מבוצע בקנאות קפדנית, בדומה לזו של טקס התה
היפני. גם התוצאה הסופית שלהם דומה במידה רבה. ותגיד אתה מה
עדיף - למות משליפה עצמית של המעיים, או מרעב ודלקת פרקים, תוך
המתנה אינסופית לכוסית של תה ירוק ומר.