דקלה ישבה באי נוחות על הכיסא בכיתה, היא חשבה על כל מה שקרה
לה אתמול עם דין, היא כל כך אהבה אותו, הריח שלו עוד היה עליה
מאתמול, היה לה כל כך טוב איתו!
היא שמעה בחצי אוזן את ההסברים המשעממים של המורה, ולא הייתה
לה סבלנות לדון כעת על המאורעות המסריחים שקרו בגרמניה במאה
העשרים, היא שמעה את קולה הצפצפני של המורה, וניסתה להתעלם
בכל יכולתה ממנה.
היא שקעה במחשבות על דין, אהוב חייה, היא בכלל לא ידעה מה הוא
חושב עליה, אם הוא באמת אוהב אותה.
לפי המבטים שלו, לפי העיניים שלו היא ידעה, שזו אכן אהבה.
   

בצלצול, דקלה קפצה ממקומה, אספה במהירות את חפציה וברחה
מהכיתה, חברותיה לא הבינו למה היא כל כך לחוצה, אבל היא ידעה,
היא הייתה חייבת לדבר עם דין, חייבת להבין מה המשמעות של כל מה
שקרה בחודש האחרון, החיבוקים החמים, הנשיקות, הם היו שעות
ביחד, נפגשו כל יום. בדרך הביתה, נזכרה איך הם הכירו,
דין היה ידיד טוב של דקלה, הם הכירו משיחות באיי סי קיו, שניהם
ידעו שהגורל חיבר בינהם, שהם נועדו זה לזו.
היא הגיעה הביתה, זרקה את התיק בחדרה והתיישבה על הספה בסלון,
היא התחילה לשקוע במחשבות, היא התלבטה אם להתקשר אליו או לא,
הייתה לה הרגשה שהוא רוצה שתתקשר, אבל היא העדיפה לחכות לערב,
היא רצתה לראות אם הוא מתקשר אליה.
   

לאט לאט היא שקעה בשינה, צלצול טלפון רועש הפריע לה באמצע חלום
מעניין, אך החלום כבר לא עניין אותה, זה היה דין בטלפון, השעה
הייתה כבר שמונה בערב, והוא הזמין אותה אליו לארוחת ערב.
בשמונה וחצי דקלה כבר ישבה עם דין ליד השולחן, הם אכלו סלט
ירקות שאמא של דין הכינה, וטוסטים טעימים עם גבינה צהובה,
קטשופ, וחתיכות זייתים. אחרי שסיימו לאכול נכנסו לחדרו של דין
והתיישבו ליד המחשב.
"אז מה אנחנו שומעים היום?", שאל אותה דין. דקלה הסתכלה בעיון
רב על קבצי ה- MP3 במחשבו של דין.
"אין לי מושג", אמרה דקלה, "מה בא לך לשמוע?, אולי רוקסט?"
שניהם אהבו את רוקסט, השירים המדהימים שלהם נגעו לליבם.
"סבבה", אמר דין, ושלף את הדיסק מהקופסא.
   

הם התכרבלו ביחד מתחת לשמיכת הפוך הנעימה והקשיבו לשירים
שהתנגנו במחשב...
דקלה הסתכלה על פניו של דין, "מה?", אמר דין, "כלום", השיבה
דקלה, היא כל כך רצתה לאמר לו שהיא אוהבת אותו, אבל פחדה שהוא
לא מרגיש כמוה, לכן העדיפה לשתוק.
דקלה הביטה על התקרה וחשבה לעצמה מה היה קורה אילו הייתה אומרת
לו עכשיו איך היא מרגישה, דין אחז בסנטרה והפנה את ראשה
לכיוונו, נישק אותה נשיקה עמוקה ומלאת משמעות, "יש לי סוד",
דין אמר בפתאומיות, "והוא?", השיבה דקלה, "רציתי להגיד לך את
זה כל כך הרבה פעמים, אבל תמיד חיפשתי את העיתוי המושלם, ואני
חושב שהוא הגיע, דקלה, אני אוהב אותך, מהרגע הראשון שראיתי
אותך ידעתי שאני רוצה אותך, את פשוט מושלמת בשבילי, אני אוהב
אותך..."
   

דקלה הביטה בדין במבט אוהב, וחייכה אליו, "אני אוהבת אותך",
אמרה דקלה. הנשיקה הבאה שלהם הייתה הנשיקה הכי מדהימה שהיא
חוותה בחייה, הם החזיקו ידיים מתחת לפוך ושניהם ידעו בתוך תוכם
שהאהבה הזו תמשך לנצח.
כי ככה הגורל קבע, ומהגורל אי אפשר להתחמק.