|
היא יושבת בפינת הגן
מהמקום שאת הגננת
לראות תמיד ניתן
ילדת ה"פשע" שלי
מחשבות זדוניות במוחה מתרוצצות
היא מביטה בחימה
על הילדות שמקפצות
ומחברת פיסקה בתוך שיר
ודוחפת לכיס כדי להסתיר
ילדת הלא דומה שלי
היא יורה חיצים דימיוניים
בשרי הרוע ובשרים קרים
מחפשת בעיניה אחר
דמעות בגודל שלולית
ואחרי אנשים בעליי
ראיית עולם שלילית
וכל זאת כדי להנחיל
בהם טיפה אחת של אושר
ילדת הטוב לב שלי
היא מביטה בראי
עם מסגרת של עץ
עור פנייה עדיין נוצץ
הירוק מעיניה מתמזג כשדה
מביט בסקרנות כדי לוודא
ילדת היופי שלי
היא הולכת לגן
עם תיק שמוט על צוואר
ממשיכה הלאה במורד הגבעה
אך זוכרת טוב את העבר
פצעים בנפשה מגלידים
היא הולכת להתנדנד
בנדנדה הגדולה כמו כל הילדים
ילדת האומץ שלי... |
|
|
למה מתחכם?
מה קרה לימים
בהם הסלוגנים
היו אוהבים,
פשוטים ובצד
שמאל?...
אני אומר - הווה
נשוב אל המקורות
- סלוגנים של
עבודת אדמה ודרך
ארץ, סלוגנים של
אהבת ציון
ותנועות מחתרת,
סלוגנים יפים,
בראשיתיים,
סלוגנים על אונס
סאדיסטי של חיות
בר...
אביה האיום,
כמהה עד אין קץ
לימים הטובים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.