"אני מהצד של הבלאגן" הפטרתי באדישות.
אותה אדישות שאפיינה אותי תמיד. ביקשתי ממנה שתתפשט.
היא פרמה את כפתורי חולצתה לאט לאט, מגלה חזה מתפרץ, מתחבא,
שותק- תחת חזייה פשוטת מראה שלא משאירה הרבה סיכוי.
החולצה ירדה לאיטה במקביל למבזק החדשות שסיפר על עוד אירוע
בשטחים-אחד מיני רבים בזמן האחרון. השדרן אמר בעדינות שישנם
שלושה הרוגים ישראלים, שני פצועים קשה ומחבל מתאבד אחד, שמישהו
הבטיח לו 70 יפהפיות שיחכו לו בגן עדן.
אני לא קונה את הסיפור הזה על נשים וגן עדן. האויב הכי גדול של
גן עדן הוא המין- "אם יהיה לך גן עדן עכשיו- מה יקרה כשתמות?"
בגן עדן לא מחכה לו אף בחורה וספק גדול אם יש בכלל בחורות בגן
עדן.
בסך הכול הדתיים לא בדיוק פמינסטים ואני לא רואה אותם יושבים
ושרים ביחד עם נשים לא להם בגן אחד קטן.
"המצב לא טוב"- היא אומרת תוך כדי שהיא מתכופפת להוריד את
הג'ינס שישבו עליה כמו קרום מלטף, מתענג לו על ירכיים
מושלמות.
היא עומדת מולי ערומה- נוגעת בכתפי ומבקשת לה נשיקה תוך כדי
שהיא מכניסה פנים ולשון ארוכה אל פי. שכבנו ארוכות בדממה דביקה
של שרב ראשון. היא ידעה איך לעשות אהבה, איך להתענג על כל מבט
פרוע, על כל לטיפה, על כל מציצה. היא ידעה ואהבה את המשחק הזה
של שניים במיטת אחד וחצי מיושנת עם סדינים שלא החלפתי איזה
חודש ובקבוק ריק על השולחן השבור שלקחתי בהשאלה מהרפת,
בקיבוץ.
שוב מבזק חדשות מיוחד קוטע שיר של דוכין על נשים צעירות
ואהבה.
הפעם פיגוע נוסף בנתניה. מחבל פוצץ את עצמו על אנשים שישבו
במסעדה על ברווז ברוטב חמוץ מתוק ויין מר. כנראה שיש הרוגים.
עוד אחד בדרכו לגן עדן של שוטים מפזר ברזל וחום על חיים
מסריחים מביוב במחנה פליטים ליד טול כרם. בלי עבודה, בלי בית,
בלי דרכון, בלי תקווה, בלי מין.
"אם היה לו קצת סקס לא היה מפוצץ את עצמו" אמרה רקפת.
"מי צריך את גן עדן כשיש לו גן עדן עכשיו" לחשתי בחיוך תוך כדי
התענגות מלשון רוטטת בזין שלי.
"משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן" שר שלום ברדיו מקפיץ כמה
מתנחלים שצועקים על השדרן שמשיח לא בא בינתיים ואם רק נכבוש
עוד כמה מחנות פליטים הוא יגיע.
ואני לא יכול להוריד את רקפת מהעינים שלי ושותק.
מעשן סיגרייה עצובה של אחרי. מביט על החברה של החבר הכי טוב
שלי ששוכבת לצידי רפויה מה ולוחש לה:
"אני מהצד של הבלאגן"