|
כשהייתי קטנה ידעתי
שיהיה לי צעיף
כחול
אבל לא סתם צעיף
צעיף ארוך
צעיף ישן מרופת
כזה שיגיע עד
הקצה השני של העולם
או
אפילו יקיף את העולם
הייתי מתעטפת בו
ככה
כמו הים
והשמים
והייתי נרדמת
שנתי הייתה טהורה
עמוקה נעימה
חלומי היה צלול
חלמתי על צעיף אחר
ארוך יותר
כחול יותר חדש
שנושא אותי רחוק
גבוה
ואהבתי אותו
והוא
אהב אותי
והכל היה טוב
אבל קמתי
ונשארנו אני
והוא
הוא היה פחות כחול
מרופת
הוא הקיץ את העולם
ואותי
עכשיו גדלתי
יש לי אדם
שמסוגל לעטוף את
העולם
וכשצריך גם אותי
ואני מתעטפת בו
ככה
כמו הים והשמים
כמו השמים
הוא אין סופי
והמילים בפיו הם כמו
גלים
לפעמים מכים רכים
לפעמים הוא הסוף
וכמו כל צעיף אחר
הוא נקרע לפעמים
ואני
אני מאוד משתדלת
לתפור כדי שלא יעבור
הוא צעיץ ישן
שנושא אותי רחוק
גבוה
שמקיף את העולם
ואותי |
|
|
החלטתי שאין לי
מספיק נוכחות
כאן, הגיע הזמן
לכתוב סלוגנים
חדשים.
האישה הקטנה
חוזרת, ובגדול. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.