הלילה ישנתי עם ספר האזרחות שלי. התעוררתי בבוקר, וכשפקחתי את
העיניים רב המכר "להיות אזרחים בישראל" פער עיניים גדולות
ומנומנמות ובהה בי. אני בהיתי בו חזרה, ולא הבנתי איך קרה
שישנתי כל הלילה עם הספר הגדול הזה ולא שמתי לב.
פשוט שלא היה לי כוח לסדר את החדר אתמול בלילה לפני שהלכתי
לישון. גם לא יכלתי כל כך, במצב שבו הייתי. קורה לי הרבה
לאחרונה שאני ישנה עם המון דברים מיותרים במיטה שלי סתם כי אין
לי כוח לסדר.
במבט שני, חוץ מהספר היו על המיטה גם הגיטרה האהובה שלי, הקלמר
שלי, העכבר האלחוטי של המחשב, כמה דיסקים, כמה דפים מקומטים,
הבגדים שלי, הבגדים של עומר, ועומר. בו הבחנתי אחרון, משום מה,
ולקחו לי כמה שניות להבין בדיוק מה הוא עושה שם.


אה, כן, המסיבה של אתמול. לאיזו מישהי היה יום הולדת והיא חגגה
במסיבה ענקית כזו של עשירים. היה די.ג'יי. ששם מוזיקה רגילה
כזו, ובאו המון אנשים, בלי קשר לאם הם אהבו או בכלל הכירו את
ילדת היומולדת.
היו כאלה שחגגו בבריכה שלה בחצר, היו זוגות שהסתגרו בכל מני
חדרים, והיו המון אנשים במרכז של הסלון הענק רוקדים את נשמתם
החוצה. אולי הביטוי הזה לא ממש קיים, אבל זו ההגדרה הכי טובה
שיש לי לטירוף הזה.
דווקא היה נחמד, עד הנקודה שבה גיליתי את החדר-באר עם המשקאות
חינם. היו שם משקאות מושקעים כאלה, כל מני קוקטיילים בקנקנים
להגשה עצמית, וזה נראה לי ממש מגניב באותו הרגע, בעיקר בהשוואה
לבירה מכבי המדוללת ולוודקה המגעילה שבדרך כלל מחלקים חינם
במועדונים. לצערי הרב לא היה ממש מישהו שיעצור אותי באותו רגע
שהבחנתי בחדר. אני יודעת שאם מישהו היה קולט בזווית העין אותי
מרימה כוס שתיה הוא היה עוצר אותי בלי לחשוב פעמיים. זה פשוט
שאני ידועה כמישהי שצריך לגרור אותה תמיד לשירותים להקיא ואז
הביתה אחרי כל מסיבה שיש בה אלכוהול כלשהו.

אז התחלתי לשתות. ולשתות. ולשתות. ואז הלכתי לרקוד. אני אוהבת
לרקוד כשאני שיכורה, זה פשוט יוצר לי כל כך הרבה צלליות, ערבוב
כזה של אנשים וצבעים רוקדים. גם צבעים יודעים לרקוד לפעמים.
עצמתי את העיניים והרגשתי איך אני במרכז העולם, וכל מי שנגע בי
בטעות העביר לי גלי חום ואנרגיות שרק גרמו לי לרצות להסתובב
ולרקוד עוד. סחרחורת. נתתי לעצמי להיסחף. רקדתי ממש במרכז
ההסלון, והרבה קלטו מהר מאוד את המצב שלי, וניסו להושיב אותי
או להרגיע אותי, להוציא אותי לנשום אוויר. אבל אני לא נתתי,
וצעקתי, והשתוללתי, עד שנפלתי באפיסת כוחות.

אני זוכרת שהקורבן שלקח אותי הביתה היה עומר. גם הוא לא היה
בדיוק צלול, אבל בהחלט יותר ממני. בכל מקרה שנינו היינו מספיק
שיכורים בשביל לשכוח את הפרט הקטן הזה שהוא חבר של החברה הכי
טובה שלי, קארין. הוא הזמין מונית ועצרנו בבית שלי. כשהגענו
הוא שם לי יד על הפה בשביל שאני לא ארעיש ואעיר את ההורים שלי.
הוא גרר אותי, הלכנו לאט ונכנסנו בשקט אליי לחדר. הוא סגר את
הדלת, ואמר שהוא רוצה להלביש לי בגדים אחרים, שלפחות אני לא
אצטרך לישון עם הריח הזה של הסיגריות והאלכוהול. נראה לי
לגיטימי.
אז הוא התחיל להוריד לי את החולצה, ואז את החזיה. עצמתי את
העיניים וכאינסטינקט כזה, תפסתי אותו בכתפיים ונישקתי אותו
נשיקה ארוכה. לא היה ברור לי בדיוק למה אני עושה את זה, אבל זה
נראה לי נכון. תשוקה של אחרי אלכוהול זה משהו שקשה לשלוט בו.
הוא הרחיק אותי ממנו והסתכל עליי ככה, חצי ערומה, התלבט לשניה,
ואז תפס אותי והעיף אותי (בעדינות) על המיטה הגדולה שלי, ונשכב
מעליי. הוא העביר את היד שלו לאורך חצי הגוף העליון והחשוף
שלי, מעביר בי צמרמורת קלה, ואז התחיל להתקדם למטה, פותח את
הכפתור של המכנסיים שלי.
כשאני שיכורה, להתחרמן עם מישהו זה ממש כמעט כמו לרקוד. מאוד
מטושטש, ערבוב כזה של צבעים, צורות, ואברי גוף ערומים מתערבבים
אחד בתוך השני. שאפתי אוויר והוא הרגיש סמיך יותר מתמיד. עצמתי
את העיניים וזרמתי עם מה שקרה, נתתי לו לעשות מה שהוא רוצה
ולגעת איפה שהוא רוצה, וגם אני לא ממש התביישתי. המגע שלו
הרגיש לי חמים ונעים, ולמרות שהיינו צמודים הרגשתי שהוא רק חצי
נוגע בי כל הזמן, כאילו האיברים שלי רדומים כאלה. הכל היה
מרוחק, מבולבל. סחרחורת.

כשהתעייפתי הפסקנו, וככה, ערומים, נרדמנו.


ועכשיו בוקר. אני מתלבשת מהר וזורקת על עומר את הג'ינס שלו, את
הבוקסרז ואת הטי-שירט השחורה. זה מעיר אותו. הוא מסתכל עליי
בעיניים מנומנמות של חוסר הבנה, ואז של הבנה, ואז של פחד. הוא
תופס את הבגדים שזרקתי ומתלבש מהר, ובינתיים, בשביל לא להביך
אותו, אני הולכת למטבח להכין לשנינו קפה, בלי סוכר. מגישה לו
בשתיקה. הוא שותה לאט, לא מוריד את העיניים שלו מהכוס, שמעלה
אדים על השפתיים שטיילו על כל הגוף שלי רק לפני כמה שעות.
כשהוא מסיים, הוא שם עליו את המעיל האפור הארוך שלו, גרביים
ונעליים, והולך.
אני נכנסת להתקלח, כדי לנסות להשכיח את רגשות האשמה ואת
ההנג-אובר הנוראי שלי. מה לעשות עכשיו?
במקלחת אני ממששת את המרפק שלי ומגלה סימן כחול, כנראה כי עומר
העיף אותי ישר על ספר האזרחות. עונש. שוב סחרחורת.


הלילה היו כמה דברים מיותרים במיטה שלי.
הלילה ישנתי עם ספר האזרחות שלי, ועם החבר של החברה הכי טובה
שלי.