חבר שלי, מאור, חזר מאוסטרליה לפני חודשיים. הוא היה שם עשרה
חודשים בערך, דילג אוסטרליה- ניו-זילנד כזה, אתם יודעים, וחזר
לא לגמרי מאופס. והוא אחד כזה שהלך בתלם כל החיים שלו. מה זה
בתלם - הכי מרובע; והוא חזר, הכי רחוק מהתלם שרק אפשר. זה כמו
הקטע עם הזנב; הזנב, נו, זנב של דרקון כזה שהוא הולך איתו.
ממש, מחובר אליו. מאחורה והכל.
זנב כזה של דרקון, עם משולשים קטנים כאלה למעלה: הוא הסתובב
איתו באוסטרליה, וזה היה מגניב: כולם קיבלו את זה, כי זה טיול,
ובטיול מקבלים הכל. ואז הוא חזר לארץ עם הזנב, וגם בתל אביב די
קיבלו אותו: בכל זאת- תל אביב. וככה הוא מסתובב לו ברחובות תל
אביב עם זנב. והוא בכלל בחור שהכי הלך בתלם, כבר אמרתי, לא?
סיים צבא, סיים בהצטיינות תואר ראשון במחשבים בטכניון, ופשוט
נסע לטייל שנה באוסטרליה.
בקיצור, כבר חודשיים שבתל אביב מסתובב לו זנב של דרקון, עם איש
שמחובר לו מקדימה - מאור, חבר שלי. וזה דווקא די מגניב, הקטע
הזה עם הזנב.
בחורות, למשל, מתחילות איתו כל הזמן: כשהוא רוקד, הן מושכות לו
בזנב, ככה בביישנות, ומתחילות לרקוד איתו. מאור אומר שהן בכלל
מתחילות עם הזנב, אבל בינינו - מי בסוף נהנה? הוא, לא הזנב.
הזנב אפילו קצת מפריע אחר-כך.
בכלל, יש לו שיטות: איך לשבת עם זנב, איך לישון עם זנב, איך
לרדת במדרגות בלי לדפוק את הזנב במדרגה שמאחורה. כאלה טריקים.
וזאת ממש מומחיות. היה לנו נורא קשה, למשל, להרגיל אותו
להסתובב בזהירות. זה די כואב לקבל מכה מזנב של דרקון כשלא
מוכנים לזה.
בהתחלה מאור היה אטרקציה: כולם פינו סביבו מעגל במועדונים, כדי
לא לפגוע בזנב. זה הגיע אפילו למצב שהתלחשו והצביעו: הי, הנה
הבחור עם הזנב (ככה הבחורות קראו לו. הבחורים סתם קראו לו הזנב
עם הבחור מקדימה). היום כבר די רגילים אליו. מק-סי-מום מפנים
לו טיפה יותר מקום במועדון כדי לא לקבל מכה בטעות, זה הכל: תל
אביב, אתם יודעים - נורא קל לקבל פה דברים, ומה שיותר מוזר
נהיה רגיל יותר מהר. רק מי שבא מחוץ לתל אביב עוד מתרגש ממנו,
והם, טוב, נו, אף אחד לא ממש מתרגש ממה שיש להם להגיד.
יום שישי אחד מאור ואני מסתובבים בשינקין. ושינקין, ביום שישי,
זה כאילו, כל מי שיש לו מה להגיד, אומר את שם: צער בעלי חיים,
ומדיטציה טרנצנדנטצית, וכאלה. ומלא יחצנים של מסיבות, עם
משקפיים ענקיות ומגניבות קורנת שדוחפים לך הזמנות ליד. ומאור,
מה לעשות, זנב, זנב, אבל הוא בכלל בא מהטכניון. אז הוא נורא
נחמד לכולם, והוא לוקח פליירים, ומתעניין. הרוב לא ממש עונים
לו, כי הם לא רגילים, ולפעמים הם בכלל שוכחים מה שיש להם להגיד
מרוב שהם עומדים שם הרבה זמן בשמש ועסוקים בלדחוף פליירים
לאנשים ליד.
אז הסתובבנו ומאור עבר ליד איזה בחור ולקח פלייר של מסיבה. ואז
הוא שאל אותו, את הבחור, (גיגי. ככה קראו לו, גילינו אח"כ),
באיזה שעה זה. והוא אמר לו שבשתים עשרה, ככה, אפשר להתחיל
לבוא. והמשכנו ללכת, ואז פתאום אני קולט את מאור נעצר, ויש לו,
ככה, העוויה כזאת, של הפתעה וגם כאב קצת. מסתבר, שגיגי התבלבל
בשעה, ובגלל שמאור היה כזה נחמד הוא רץ אחריו, כדי להגיד לו
שזה בשתיים ואין מה לבוא בשתים עשרה בכלל. והיה לו נורא קשה
להשיג אותנו, אז הוא פשוט משך קצת למאור בזנב, כדי שנעצור.
הזנב של מאור די נקרע קצת, בדיוק בעיקול, לפני שהוא מתחבר
לתחת. עמדנו שלושתנו והסתכלנו מופתעים על הזנב הקרוע. מאור
התעשת ראשון, ואמר שהוא ילך פשוט לוטרינר, כי וטרינר, בכל,
זאת, וזנבות. נראה לו חיבור הגיוני.
אז בשתיים בצהריים ביום שישי מאור הלך לוטרינר של אבן גבירול,
שאומרים שהוא באמת הכי אוהב חיות מכל הלב, וסתם שהוא איש טוב
באופן כללי, וישב בחדר המתנה עם כל החיות.
החיות קיבלו את מאור די בהבנה. חוץ מריחרוח  קל פה ושם, נראה
להם לגמרי טבעי לבוא לוטרינר בגלל קרע בזנב. זה מה שגם הם היו
עושים, כנראה. את האנשים שהיו שייכים לכלבים האלה יותר עניינה
האקרובטיקה של לשבת עם  הזנב וכאלה. אבל אחרי כמה דקות גם להם
זה עבר. הם ראו כבר זנב או שניים בחייהם.
בקיצור, מאור נכנס לוטרינר, והוטרינר, כולו עוד רכון ושקוע
בלמלא דפים על הבולדוג שרק יצא, מהמהם: כן, מה הבעיה? ומאור
אומר לו: נקרע לי הזנב קצת, פה, למעלה.  
מאור והזנב יצאו כמעט כמו שהם היו בבוקר, לפני התקרית המצערת
בשינקין. אם לא התחבושת הלבנה, אף אחד לא היה מנחש בחיים שנקרע
לו הזנב למעלה בעיקול. הוטרינר אמר שאחרי שהתחבושת תרד זה יראה
כמו חדש. מאור קצת נבהל בהתחלה, כי עד שהזנב נהיה משומש ומגניב
כזה. אבל אז הוטרינר תיקן ואמר שבדיוק לזה הוא התכוון בעצם,
וכמו חדש זה סתם ביטוי.
הוטרינר גם המליץ להחליף תפרים, ולנקות את הזנב עם איזה חומר
מיוחד כזה שהוא רוקח לבד וצריך לקנות כל חודש. הוא גם אמר
למאור שזה לא חוכמה להסתובב עם זנב של דרקון שתלוי לך מאחורה.
צריך לטפל, ולעשות פיזיוטרפיה מיוחדת לזנב, שלא יהיה סתם
מידלדל כזה. ואם אפשר גם לא לנגב אותו אחרי המקלחת, אלא לייבש
באוויר הפתוח אז זה הכי טוב. אבל בסך הכל הזנב די במצב לא רע
בכלל. קצת תחזוקה, זה הכל.
שבוע הבא מאור נוסע לחודשיים ללונדון. לבקר חברים שהוא הכיר
בטיול. הוא אומר שאולי הוא יחזור משם עם זנב של פינצ'ר.