כי הנך עיניים
ואף
ופה,

ובוסתנים יפים,
כשקיעה כתומה היוצאת לה מבין העננים
מפלסת לה דרכה
בין העלים
ומאירה לי באלומה קדושה
את האדמה שעליה דורכות רגלי.

הנך טיפות הגשם
הנמצאות על העלים
ומנסרות את האור לשברים קטנים,
והן כבאר שתייה
לחרקים קטנטנים.

הנך האישה שאני מעריץ
האישה שאני מאדירה בפני כל אחד
ואחת
גם אם היא בבואת הנבואה
שהופיעה לי בחלום

האין את
החיים הזורמים בנהר
אותה אחת
שמוסיפה להן את קצב
הפכפוך?
את חדות הנעורים
שעושה אותי ער
גם באור הבוקר החדש?

האין את הכלה בה אחזתי חזק בלכתי
בין האנשים?

האת הנובעת מן
המעמקים
ומחיה את הדגים והצמחים
שבנהר?

את המנסרה דרכה עובר האור
ומפצל
לצבעים חיים
את הגוון הברור

והנשמה שבאפי הנך
והחיים שלי הנך

וכולך
גבירה אחת
התגלמותה של
השלמות
גם היא פגומה,
אתרוג שאולי פיטמו
נכרת או קליפתו חרוצה
אך עדין הבחירה
המושלמת

מפיחה חיים
בקניי
ובורידי מזרימה הדם
נושאת החמצן
פנימה
והפחמן
החוצה

ולפעמים
גם מתבלבלת.