התייבש לי המוח, באמת, הצטמק לכדי יצור קטן, ירוק וצייתני
שיודע להגיד המון "כן המפקד, לא המפקדת, כן הסמ"חית, הקשב
הרמד"ית", יצור צייתני ביותר שיודע להצדיע המון ולהתלבש בצורה
הכי מדויקת בעולם, ולישון חמש שעות בלילה בחסד, היצור הזה לא
עושה כלום, הוא לא יכול אפילו לכתוב יותר, ומדובר ביצור שכתב
בלי הפסקה, באופן חולני ממש, והנה הפסיק.
היצור הזה מדבר בהמון קיצורים שרק אנשים ירוקים וקרים מבינים,
והשאר שאולי מבינים בערך, זה ממש במקרה.
כל השבוע הוא שם, ליד היצורים הקרים והירוקים, שהמטרה שלהם,
ככה נראה לו שהוא מצליח לחשוב טיפה, זה להראות לכולם כמה הם
אפסים כי אין להם פסים על החולצה.
לפעמים הכל נעשה באוטומטי, כמו הילוכים של אוטו, מעבירים
קדימה, אחורה, והאוטו עושה.
גם אני עושה.
בדיוק מה שאומרים
ולובשת מדים,
ומצדיעה שצריך,
ולא מתחצפת,
ולפעמים יש חיוכים שטומנים בחובם
מילה של חיזוק
(ח"ח הם אומרים).
ועושה הכל באמת,
אבל היצור הולך ומת,
כי בכל זאת
יש לו גם סלידה
לאנשים שמודדים את הכל
בהצדעה.

שבוע הבא, אני ממש מקווה,
שהיצור לא יעלם לחלוטין,
כי אם כן,
תהיו בטוחים


שלא תראו יותר סיפורים.