בישורת האחרונה עומדים לפניי קאנט והגל, ניטשה ויום, לייבניץ
ושפינוזה, מארקס ואנגלס, סארטר וקאמי, כולם מאחדים חזיתם מולי
ואינם נותנים לי לחדור בעדה. כל אחד מרעיף עליי את טיעוניו
המקוריים, דפי הספרים המכורכמים זועקים לעברי ונתפסים בקפלי
מעילי, קורעים פיסה אחר פיסה את שארי הביטחון והישירות אשר
נועדתי לזרוק בפניהם. מתחת למעילי אין לי דבר זולת עצמות
הבולטות מן העור הקמוט, הצהוב, המחליא. בגולגולתי, שניכרים
עליה כל החיספוסים, אין כבר מאום זולת הכעס הזה, הצעקה האחרונה
הזו, שאחריה אשאר מרוקן מכל. לפניי עומדים הם, אחרונים שנותרו
מכל אמונותיי, שלא היו מנידים עפעף לנוכח הפצרותיי, שכן הם
בטוחים כל כך בצדקתם. הפילוסופים הגדולים, אף פעם לא יהרהרו
במעשים הקטנים וחסרי החשיבות שמתרחשים כאן, על הכוכב הזה. שנים
מבחינתם הן כיובלות ויובלות כנצח, ובני אדם אינם אלא חרקים
הזוחלים אנה ואנה במסלול חייהם הריקים מהתובנות האמיתיות. שלום
לכם, הפילוסופים הגדולים! ראו, השקיפו-נא ממרום שבתכם, הביטו
לאן הביאה אותנו חכמתכם!

שלום לך, קאנט! מה יפים כללי המוסר שבנית, מה יפה תוכחתך לכל
אלה שאינם מכירים בתבונה כערך העליון! בוודאי לא היו רוצים
שיגדעו חיי מיליון וחצי מילדיהם-שלהם, אך לא חשבו להפוך את
מעשיהם לכלל מעשי.

שלום לך, הגל! מה יפה הדיאלקטיקה שלך, מה יפה הסינתזה הסופית
של כל הרעיונות המנוגדים, מה יפה מעברה של הכמות לאיכות! ראה
את המעבר של שישה מיליון בני אדם לאיכות של סבון או נעליים
זולות.

שלום לך, ניטשה! מה יפה העל-אדם שלך, מה יפים הרעיונות על מוסר
האדונים! ראה לאן הביאו אותנו האדונים, כלום אינך מעדיף את
מרות העבדים כעת?

שלום לך, יום! מה יפה הרעיון הסקפטי שלך, הדוחה אפילו את הקשר
בין סיבה לתוצאה! מה יפה התחמקותך מאחריות, לתת להם מוצא
להתחמקותם.

שלום לך, לייבניץ! מה יפות האידיאות שלך, על קהילת הנפשות
היוצרות את ההתבוננות האובייקטיבית במציאות! הנפשות, של מי?
בוודאי לא נפשותינו, שלא קיימות כלל, ועל כן אין ההתבוננות
שלנו אלא עיוות.

שלום לך, שפינוזה! מה יפה הרעיון של הפאנתאיזם המוניסטי שלך,
מה יפה שהכל אינו אלא ההסתכלות של האל בעולמנו השכוח! מה יפים
על כן מעשיהם, שהם רק פן אחד של האלוהות הצחה המכבירה עלינו את
עולה ועוולותיה.

שלום לך, מארקס! מה יפה רעיון העיוותים החברתיים והתיקונים
המתחייבים מהם, רעיונות השוויון התמידי והנצחי! היכן מצאת מקום
בתיאוריה זו שלך למבצעי התיקונים, בתאי הגז?

ולבסוף, אחרון חביב, שלום לך, קאמי! מה יפה דחייתך את המשמעות
והטעם, מה יפה האבסורד שמצאת בקיום, מה יפה הסיבה בה אתה נתלה
כדי שלא לקפח את חייך! אמור כל דבריך על האדם המורד לאותם
מורדים שנתלו על כבלי תיל מחושמל, שהלכו לנפץ גולגלתם ולו בכדי
שלא למות כאילו לא עשו דבר.

אני, האחרון שנותרתי, בוחר כאן, לפני כולכם, בישורת האחרונה,
לבקע את חומתכם - אני אינני זקוק לכם. אני מעדיף לסבור שאני חי
בתוך חלום ואף אחד זולתי לא קיים. לא קרה לי שום דבר ואינני
מדבר אליכם, אלא לעצמי. אינני ממשש את השיניים האחרונות שנותרו
בפי בלשוני היבשה, אינני דורך על עצמות חרוכות, אינני צולע
בברכיים כפופות ואינני כורע בשיעול רירי ומדמם של שחפת.

ואם ארצה, אעבור גם את הישורת האחרונה.