כל פעם שאני חושב עלי ועליה אני הופך להיות שמח, לא רק בגלל
שזה אני והיא אלא בעקר כי זה היא.
אני חושב עלינו ולא מבין מה היא עושה איתי, היא כל-כך מוצלחת,
היא ספורטאית מצטיינת, יש לה יותר יחידות לימוד משחשבתי שיש,
וחוץ מזה היא גם יפה.
לעומתה אני לא טוב בלימודים, אני עצלן, מעשן, מכוער.
היא גם קדושה.
אני כופר מסכן.
היא אלוהית ואני גשמי.
ועלי לשמח אותה, איך משמחים את אלוהים?
איך משמחים את השמיים?


טוב, זה הכי ילדותי שאני יכול, וחוץ מזה זה, שאני מאוהב לא
נותן לי את הזכות להיות חסר-בטחון וילדותי...