|
כל כך טוב לחיות בעולם של סיפורים/ בעולם מלא פאתטיות ואירוניה
הפוכה.
כל כך טוב להנות מההנאות של החיים/ כאשר יודעים שהם אינם שלך.
כל כך טוב לבכות את הכאבים האיומים/ ולחוש את התחושות כאילו
בנפשך.
כל כך טוב לסגור בטריקה את הספרים/ ולא להניח ליצרים לכרכם את
שארי רוחך.
הסימניה מבצבצת בין דפי הספר המוזנח/ וביטלת במחי יד את כל
האכזבות.
גורל הגיבורים שוב בפני כל קורא נשטח/ ואתה עוזר ומביים עבורם
את ההצגות.
הלוואי, התפלל בכל מאודך בלבב ובקול/ שתוכל אף את ספר חייך
לסגור.
שא דבריך לשופט ולריבון הגדול/ שעל הכאב תדלג ואל ההנאה
תחזור.
קווה שתשכיל לקרוא, כשתשמח, בכל פרק ודף/ או לא לקרוא כלל
כשעולמך חרב.
ולבסוף את הספר סגור והחזירו אל המדף/ כשהפקת ממנו את המירב. |
|
|
מישהו התגנב
בלילה ונגס
בפיטמה השמאלית
שלי.
מאז היא מפתחת
אופי משל עצמה.
זוזו לסטרי, בן
דודו מצד אחיו
של זיגמונדף
רויד, בוידוי
לאחותו הצעירה
והיפה ממנו של
זה שמאשר את
הסלוגנים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.