|
כל כך טוב לחיות בעולם של סיפורים/ בעולם מלא פאתטיות ואירוניה
הפוכה.
כל כך טוב להנות מההנאות של החיים/ כאשר יודעים שהם אינם שלך.
כל כך טוב לבכות את הכאבים האיומים/ ולחוש את התחושות כאילו
בנפשך.
כל כך טוב לסגור בטריקה את הספרים/ ולא להניח ליצרים לכרכם את
שארי רוחך.
הסימניה מבצבצת בין דפי הספר המוזנח/ וביטלת במחי יד את כל
האכזבות.
גורל הגיבורים שוב בפני כל קורא נשטח/ ואתה עוזר ומביים עבורם
את ההצגות.
הלוואי, התפלל בכל מאודך בלבב ובקול/ שתוכל אף את ספר חייך
לסגור.
שא דבריך לשופט ולריבון הגדול/ שעל הכאב תדלג ואל ההנאה
תחזור.
קווה שתשכיל לקרוא, כשתשמח, בכל פרק ודף/ או לא לקרוא כלל
כשעולמך חרב.
ולבסוף את הספר סגור והחזירו אל המדף/ כשהפקת ממנו את המירב. |
|
|
עכשיו, מה נסגר
עם השיר הזה,
איי דונט לייק
מאנדייז?
זה צריך להיות:
איי דונט לייק
סאנדייז.
כי ימי ראשון הם
הכי מעצבנים.
כל הסוטול של
השישבת הולך.
אז מה קשור יום
שני???
אפרוח ורוד,
דונט לייק
סאנדייז. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.