|
אני יושבת בתחנת אוטובוס
במקום קרוב - רחוק
וחושבת על כל מיני דברים
על אחד שלא יודע לחפש
ואחד שלא מגיע
על אנשים מפחידים
ברחובות כאלו... חשוכים
ואז עלי
אחרי זה אני עולה עליו
שיקח אותי
כמה שהוא מטורף
זה לא יאומן שנותנים לו
לעשות את זה
אני יורדת ממנו
והולכת מהר
חוצה את כל האורות המתחלפים
וגם את אילו שמהבהבים
כמעט נידרסתי!
ממשיכה והולכת
מגיעה לרחוב ארוך
שנראה לי כמו מזדרון
מלא אורות מתרחקים
שפעם היו ניראים לי קרובים
ממשיכה באיטיות
אני נזהרת
שומעת שקט מפחיד
ומסביבי אין אף אחד
רק תא טלפון מסתכל עלי מרחוק
רוצה לדעת לאן אני הולכת
או חוזרת , זה לא משנה
לבית שלי...מקום שפעם ניראה לי בטוח
ברחוב שלי אני הולכת
רחוב שלי לא לזמן ארוך
עוד מעט שלהם
הגעתי הביתה
ובשקט , בשקט...
הבנתי...שיש...
מלחמה! |
|
אם אין אני לי
לילי כנפיים
הבן של מרפי
מושפע מהפרסומות
בערוץ 2 |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.