פתאום בוקר אחד קמתי ואחרי דקה או שתיים האדמה רעדה . מתחת
לבניין בו אני גרה נפתח לו תהום עצום . הבניין , כמו כדור גולך
שנופל לחורו , נפל לתוך התהום . אני זוכרת שהכל נהיה שחור ,
בייחוד מה שהיה לי בעיניים . אני לא יודעת אחרי כמה זמן קמתי ,
אבל כשקמתי נגלה לעיניי עולם .

העולם שנגלה לעיניי נראה בדיוק כמו העולם שלנו , רק בעל ניחוח
עוגות . "ברוכה הבאה " , נשמע קול נעים ורך של בחורה ,
הסתובבתי וחייכתי לעברה . תחילה , חשבתי שלבחורה , מה לעשות ,
יש קצת בעיות בראש והחלטתי לשחק במשחק שלה . " תודה רבה לך!" ,
עניתי . " אהה כמעט ושכחתי , הנה המדריך " . היא הוציאה מבין
חורבות הבית לשעבר שלי ספר של בערך כשש מאות עמוד , כמו הספרים
האלה של בחינות הבגרות של אנקורי .

עיינתי בספר עב הכרס , שהיה מנוסח בקפידה . היו רשומים בו
דברים מוזרים , דברים כמו : " מילה אחת = עוגת שוקולד " , "
קללה = מאה עוגות שוקולד עם זיגוג " , " אלימות כל שהיא =
עבודות כפייה בקונדוטריה לסברינות " . ציחקקתי לעצמי ואז
גיליתי שלידי עומד בחור . אמרתי לו "שלום " יפה יפה . באותו
רגע הגיע שף , כמו בפרסומת לקנור , וביקש ממני עוגת שוקולד ,
צחקתי לו . הוא אסר אותי והכניס אותי לבית סוהר . שהיתי בבית
הכלא ארבעה ימים , לבד , משום שבית הכלא היה ריק . בכל יום
האכילו אותי בארוחות גורמה ונתנו לי כל מה שביקשתי . אחרי
ארבעה ימים שוחררתי והאמת , שהצטערתי על כך .

העולם שיצאתי אליו היה עולם שקט למדיי . אנשים דיברו רק שבאמת
היו חייבים , לא היו מכות , צעקות , מחבלים , מתאבדים
ופוליטקאים פטפטנים . היו רק אנשים טובים שאפו עוגות כל היום .
אנשים כתבו הרבה , קראו הרבה וראו הרבה הרבה סרטים אילמים .
פעם אחת , איש אחד כתב לי על פתק ( אחרי שהוא חשב הרבה הרבה
ומחק הרבה הרבה  ) שפעם הפיקו סרט שעלה מיליארד עוגות גבינה עם
אוכמניות , כי זה היה סרט כמו בעולם הקודם . להפתעתי גיליתי
שכל תושבי העולם המוזר הזה הגיעו באותן נסיבות שאני הגעתי .

אחרי שנתיים של חיים עשירים בעוגות בא לבית שלי ( שהיה בצורת
מאפין ) שף בכיר אחד . " שלום רב " , הוא אמר ברישמיות  , "
אני וכל תושבי העולם החליטו פה אחד שאת תושבת למופת . הוחלט
לאפשר לך בחירה לשוב לעולם הקודם ". הוא קיצר את דבריו כי פחד
שזה יעלה לו יותר מידיי עוגות . חשבתי על זה דיי הרבה  ולאחר
מכן עניתי לו . למחרת בבוקר קמתי במיטה שלי , במיטה הקודמת
ההיא שבבניין ההוא , הפינתי . חייכתי חיוך גדול וידעתי שאני
שלמה עם הכל : עם הפיגועים , עם האנשים , איתי , עם העצב , עם
השמחה  ועם הפה שלי , שאומר בדיוק מה שהוא חושב .