מאז שאני זוכרת את עצמי, היה לי ביטחון עצמי נמוך. תמיד ניסו
לומר לי שזה ממש קל להעלות אותו, ושכל מה שאני צריכה זה לחשוב
חיובי, להרים את הראש, לשכנע את עצמי שאני שווה וכל הבולשיט
הזה. אבל אני ידעתי שזה לא נכון. מי שאף פעם לא היה במצב שלי
לא יכול לדעת.
לא היו לי הרבה חברים שממש יכלו לעזור לי, ואמא שלי עבדה כל
היום, אז הייתי פחות או יותר לבד. לא היה מישהו שיתמוך בי
ויספר לי איך להתגבר על הבעיות שלי... כל מה שיכולתי לעשות היה
להסתכל על כל אותן בנות יפות, מפורסמות, בנות כמו בר רפאלי.
קנאתי בבר רפאלי כמו שלא קנאתי באף אחת אי פעם. היא הייתה פחות
או יותר בגילי בסך הכל, ובכל זאת, ההבדל בינינו היה מטאורי. כל
כך רציתי להיות כמוה...
רציתי להראות כמו בר רפאלי. ללבוש בגדים יפים של קסטרו ורנואר
כמו בר רפאלי. להופיע בטלוויזיה כמו בר רפאלי. לאכול מילקי
בחיוך סקסי, לחייך למצלמה ולדפוק פוזות, רציתי שכולם ירצו
אותי.
כמו בר רפאלי.
אחרי המודעות של רנואר זה כבר נהיה מוגזם, אפילו בשבילי. בחיי
לא חשבתי שאהיה אובססיבית כלפי מישהו או משהו והנה - בר רפאלי.
השם שלה דפק לי בראש כמו שני פטישי אוויר מתואמים, כל אחד
בתורו: בר-רפאלי, בר-רפאלי, בר-רפאלי... בלית ברירה, החלטתי
למצוא אותה.
אחד מידידי שגר בשרון סיפר לי שבר רפאלי לומדת איתו בתיכון,
ואפילו מחכה איתו באותה תחנת אוטובוס! הוא גם ציין שאם אני
רוצה אני יותר ממוזמנת לבוא לישון אצלו. בבוקר, אבוא איתו
לאוטובוס ואראה בעצמי כמה שבר רפאלי נחמדה וצנועה גם כשאין
מצלמות מסביבה. נו, מה אומר, הוא שכנע אותי.
בלילה שישנתי אצלו, לא ממש הצלחתי להירדם. הפטישים דפקו חזק
וחזק יותר, בר-רפאלי, בר-רפאלי, והפריעו למנוחתי. למרות שלא
ישנתי כלל, בבוקר יצאתי ישירות לתחנת האוטובוס, לבושה במיטב
בגדיי.
ואכן, בר רפאלי הייתה שם, בשר ודם, יושבת וקוראת בעיתון. שאלתי
את עצמי אם בר רפאלי מחפשת מודעות על עצמה, אבל לא היה לי זמן
להרהר בזה. התקרבתי אט אט, ופתאום נעתקה נשימתי...
לבר רפאלי היו שקיות שחורות של חוסר שינה מתחת לעיניים!
זה היה פשוט מדהים. "גם היא לא מושלמת!", קול קטן צעק במוחי,
"גם את יכולה! את לא כל כך מכוערת! גם לך יש שקיות!"
לרגע כבר חשבתי שאולי ניצחתי את השד, אולי הצלחתי להרים את
הביטחון העצמי שלי, אבל אז היא הרימה את הראש וחייכה. חיוך
מיליארד הדולר שלה חשף לי את האמת המרה, כמו אגרוף בפרצוף:
אפילו עם השקיות השחורות מתחת לעיניים, היא הייתה בר רפאלי,
ואני - לא.
מוקדש לבר רפאלי. |
