אאוץ'. לזוז לצד השני לא היה רעיון חכם במיוחד. כואב לי הראש.
כואב לי לחשוב, כואב לי לנשום. אל תגרמו לי לחזור למציאות שלי
בחזרה. תשאירו אותי כאן, אני אוהבת את זה, חוסר הכרה או שיכרון
חושים או פשוט גועל נפש.
הפחד שלי לגלות מי אני באמת גורם לי ללכת מכאן. אני חושבת
עליכם, אתם האנשים שאני אוהבת, אז לכו מכאן. לכו מכאן ותשאירו
אותי להתבוסס בדם שלי, אני לא רוצה להעביר אתכם את זה. אני לא
רוצה לגרום לכם לחשוב שאתם צריכים להיות כאן, כי זאת הבחירה
שלכם.
אני רוצה לשחרר אתכם ממני, מהמחויבות והאחראיות המעצבנת הזאת.
אני רוצה לשחרר אותך ממני, שלא תהיה שם כדי ללטף לי את השיער
ולעזור לי לבכות כי יש שמונים אלף אחרות בעולם שיתנו לך את כל
מה שאני לא יכולה ולא אוכל וגם מעולם לא יכלתי לתת לך. את
האושר שאתה מחפש.
אופטימיסט נצחי שכמותך, אדם שלועג לי על הירידות אבל דואג שלא
אפול. אני רוצה ליפול ולרדת לשפל הכי נמוך. אני כבר מרגישה
שאתה רואה אותי פעמיים, אני החברתית והאני האמיתית, המתרפסת,
השטחית, הנבובה, חסרת העכבות. האגוצנטרית שמרחמת על עצמה כל
הזמן.
וזה מחליא אותי, גורם לי לרצות להקיא. וזה לא הוודקה, זה החרא
שאני מעבירה את עצמי.
למה אני לא יכולה פשוט להיות מאושרת?
תחייכי (פאק יו), תחייכי.
תתני לו את מה שהוא רוצה.
תני להם את מה שהם רוצים.
תרצי את ההורים.
את החברים שלך.
את כל האנשים בעולם.
זה לא כל כך קשה, יש לך את כל הסיכויים לעתיד מזהיר ומושלם: את
חכמה, את מוכשרת עם אנשים, יש לך חוש הומור וכשרונות, ואמביציה
ייחודית, ואפילו קסם אישי. אם רק תפסיקי לחשוב כל כך הרבה. הכל
יכול להיות כל כך טוב (אני לא אתן לך, אני לא אתן!!!!)
אם רק תפסיקי (אני אלחם עד הסוף, אני שוקעת)
לחשוב (יש לי דעות, יש לי ערכים)
כל כך הרבה (אני יודעת שאני יכולה, רק להקשיב טוב)!!!!!!!!!
את יכולה להיות כל מה שרוצים להיות, את חלום הנעורים של המחר.
צעירי מלנכוליה של היום, עתיד מבטיח מצד שני. (ומה אני?)
תלמדי, תצטייני, תתחתני, תהיי אימא. והכי חשוב תפסקי לחזור
להערכה העצמית הנמוכה הזאת, תפסיקי לרחם כל כך על עצמך. (אני
לא יכולה.)
את כן יכולה. (אני חושבת על זה וכבר רוצה לשכב על הרצפה
ולוותר. ללכת לישון.)
זמן לקום. קחי את עצמך בידיים. (אבל יש כל כך הרבה חתיכות
לאסוף.)
עכשיו צריך להדביק את הכל ביחד. (אפשר?)
הכל אפשרי. (אבל זה כל כך כואב.)
כאב, יקירתי, זה דבר יחסי.