התנהגתי יפה. הבאתי לו את מה שהוא רצה, קניתי לו את מה שהוא
ראה ונדלק על זה,שילמתי עליו ב- 3/4 מהמקרים לאורך "המסע" הזה
הכנתי לו ארוחת ערב רומנטית- ספגטי, עם שני רטבים (בדיוק כמו
שהוא ביקש) ואפילו מלאתי לו את האמבטיה במים חמימים והמון המון
קצף!
והוא- לא נתן לי זיון...
זה לא שאני כל כך להוטה לזה, אבל אני רואה את החבר שלי פעם
בחודש נותנת בשבילו הכל, והוא הולך לישון לי מוקדם.
אתם יודעים איך זה תמיד. תמיד הגבר הוא זה שרוצה,שמנסה לשדל כל
הזמן את האישה, נחמד אליה ומשתדל להיות ג'נטלמן עד כמה שאפשר
,וממתין בשקט עד שהיא מחליטהבבוא היום לתת לו ואז ,אחרי המעשה
הגורלי-נוצרים שני מצבים:
האחד- הוא אסיר תודהכלפיה וממשיך לפנק אותה ולדאוג לה, בשביל
שתמשיך לתת לו.
השני-אם הוא מסוג הגברים בקטגורית "דופק וזורק", והוא משקיע רק
כדי להבקיע.
אבל- "לא בבית ספרנו". כאן אני זו שמשקיעה, שולחת פרחים
לוולנטיין, קונה המון מתנות ליומולדת,כותבת מכתבים, שירי אהבה
וכו' ועוד אחרי כל זה, מתחננת לבקש קצת אהבה במיטה.
הוא יכול לחיות עם זה שאני עושה לו את מה שאני עושה שם למטה,
פעם, פעמיים, שלוש, עד שהוא נהייה עייף- והולך לישון, בלי קצת
התחשבות מצידו, אחרי היום המייגע שהיה לי איתו, אוף... כל
ההשקעה הזו-והוא שואל למה אני עצובה.
אני אוהבת אותו, כן, אפילו מאוד, ואנחנו נורא נהנים בייחד.
באמת. הוא אחלה של חבר וכזו אנחנו מסתדרים יחסית מצוין.
אבל נמאס לי. אחרי כל ההשקעה הזו- אפילו את הדבר המינימלי הוא
לא נתן לי....זיון. אז דפקתי אותו- וברחתי.